מסכת מעילה, פרק ב, משנה ב

משנה ב: עוֹלַת הָעוֹף, מוֹעֲלִין בָּהּ מִשֶּׁהֻקְדָּשָׁה. נִמְלְקָה, הֻכְשְׁרָה לְהִפָּסֵל בִּטְבּוּל יוֹם וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִים וּבַלִּינָה. מִצָּה דָמָהּ, חַיָּבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא, וּמוֹעֲלִין בָּהּ עַד שֵׁתֵּצֵא לְבֵית הַדֶּשֶׁן:

משנה ב: עוֹלַת הָעוֹף, המוקטרת כולה על גבי המזבח, מוֹעֲלִין בָּהּ מיד מִשֶּׁהֻקְדָּשָׁה. נִמְלְקָה, הֻכְשְׁרָה (-הרי היא מוכנה) לְהִפָּסֵל בִּנגיעת טְבוּל יוֹם – אדם שטבל להטהר, אך עדיין לא שקעה השמש ולא הושלמה טהרתו, וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִים – טמא שטבל והעריב שמשו אך עדיין צריך הוא להביא קרבן כדי להשלים את כפרתו, וּבַלִּינָה – אם עבר על הקרבן לילה שלם. מִצָּה דָמָהּ על גבי המזבח, חַיָּבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם פִּגּוּל (- אם עשה את אחת העבודות במחשבת חוץ לזמנו), נוֹתָר, אם נשאר הבשר לאחר הזמן שהוא מותר באכילה, וְטָמֵא, וּמוֹעֲלִין בָּהּ (כיון שגם עתה אין לכהנים חלק בה), ואף לאחר שנשרפה על גבי המזבח, עַד שֵׁתֵּצֵא (-שיוציאו את אפרה) לְבֵית הַדֶּשֶׁן שמחוץ לעיר.