מסכת מעשר שני, פרק ב, משנה ה
משנה ה: מְעוֹת חֻלִּין וּמְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ, מַה שֶּׁלִּקֵּט, לִקֵּט לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, עַד שֶׁיַּשְׁלִים, וְהַשְּׁאָר חֻלִּין. אִם בָּלַל וְחָפַן, לְפִי חֶשְׁבּוֹן. זֶה הַכְּלָל, הַמִּתְלַקְּטִים, לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְהַנִּבְלָלִים, לְפִי חֶשְׁבּוֹן:
משנה ה: מְעוֹת חֻלִּין וּמְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ, ואין ניכר אילו מעות של חולין ואילו של מעשר שני, מַה שֶּׁלִּקֵּט תחילה לִקֵּט לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, עַד שֶׁיַּשְׁלִים בליקוט הראשון לסכום שהיה של מעשר שני, ויתנה ויאמר שאם יש במטבעות שעל הארץ מטבעות של מעשר שני יהיו מחוללים על מטבעות החולין שבידו, וְהַשְּׁאָר, שעל הארץ, חֻלִּין. אִם בָּלַל וְחָפַן – לקח מלא חפניו בבת אחת, יחלקם לְפִי חֶשְׁבּוֹן, שאם היו מעות מעשר שני שליש מכלל המעות ושל חולין שני שליש, יחלק את מה שבחופניו לפי חשבון זה. זֶה הַכְּלָל, הַמִּתְלַקְּטִים, עד שישלים למנין המעות שהיו של מעשר שני, לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְהַנִּבְלָלִים, מתחלקים לְפִי חֶשְׁבּוֹן:
