מסכת מעשר שני, פרק ג, משנה ב
משנה ב: אֵין לוֹקְחִין תְּרוּמָה בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַעֵט בַּאֲכִילָתוֹ, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. אָמַר לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן, מָה אִם הֵקֵל בְּזִבְחֵי שְׁלָמִים, שֶׁהוּא מְבִיאָן לִידֵי פִגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא, לֹא נָקֵל בַּתְּרוּמָה. אָמְרוּ לוֹ, מָה אִם הֵקֵל בְּזִבְחֵי שְׁלָמִים, שֶׁהֵן מֻתָּרִים לְזָרִים, נָקֵל בַּתְּרוּמָה, שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְזָרִים:
משנה ב: אֵין לוֹקְחִין -אין קונים) תְּרוּמָה בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַעֵט בַּאֲכִילָתוֹ, שהרי תרומה אסורה לזרים, ואף לכהן טבול יום, ואילו מעשר שני נאכל לטבול יום, ואסור למעט את אפשרות האכילה של מעשר שני, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר, כיון שהוא סובר שמותר להביא קדשים לבית הפסול. אָמַר לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן לחכמים החולקים עליו, ראיה לדבריו, מָה אִם הֵקֵל בְּזִבְחֵי שְׁלָמִים, שהתיר הכתוב לקנותם בכסף מעשר שני, אף שֶׁהוּא מְבִיאָן לִידֵי פִגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא, שאם אירע להם אחד משלשה דברים אלו נאסרו באכילה, ונמצא שממעט באכילתו, מכל מקום התירה זאת התורה, האם לֹא נָקֵל בַּתְּרוּמָה, שלא שייך בה כלל פגול ונותר, ואף טומאה אינה שייכת בה כמו בקדשים, שהרי יש דברים שמטמאים קדשים ואינם מטמאים תרומה. אָמְרוּ לוֹ חכמים, מָה אִם מצאנו שהֵקֵל הכתוב בְּזִבְחֵי שְׁלָמִים, הרי זה מפני שֶׁהֵן עדיין מֻתָּרִים לְזָרִים, האם זו ראיה שנָקֵל בַּתְּרוּמָה, שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְזָרִים:
