מסכת מעשר שני, פרק ג, משנה ז
משנה ז: אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּפְנִים וְנוֹטֶה לַחוּץ, אוֹ עוֹמֵד בַּחוּץ וְנוֹטֶה לִפְנִים, מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים, כְּלִפְנִים. מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ, כְּלַחוּץ. בָּתֵּי הַבַּדִּים שֶׁפִּתְחֵיהֶן לִפְנִים וַחֲלָלָן לַחוּץ, אוֹ שֶׁפִּתְחֵיהֶן לַחוּץ וַחֲלָלָן לִפְנִים, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הַכֹּל כְּלִפְנִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים, כְּלִפְנִים. מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ, כְּלַחוּץ:
משנה ז: משנתנו מבררת מה הם גבולות 'ירושלים' לענין אכילת מעשר שני באותם מקומות (וכן לענין 'קליטת' הפירות, שאם נכנסו למקומות הנחשבים כירושלים אסור להוציאם משם ואסור לפדותם). אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּפְנִים – בתוך חומות העיר ירושלים, וְנוֹטֶה לַחוּץ, אוֹ עוֹמֵד בַּחוּץ וְנוֹטֶה לִפְנִים, מֵהמקום שבעץ שכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים, דינו כְּלִפְנִים. מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ, כְּלַחוּץ. בָּתֵּי הַבַּדִּים, שכותשים שם זיתים להוציא מהם את השמן (והיתה דרכם לעשותם בתוך החומות), שֶׁפִּתְחֵיהֶן לִפְנִים מן החומה וַחֲלָלָן לַחוּץ, אוֹ שֶׁפִּתְחֵיהֶן לַחוּץ וַחֲלָלָן לִפְנִים, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הַכֹּל נידון כְּלִפְנִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים, דינו כְּלִפְנִים. מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ, דינו כְּלַחוּץ:
