מסכת מעשר שני, פרק ג, משנה י

משנה י: הַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּטְמָא, יִפָּדֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יִקָּבֵר. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יְהוּדָה, וּמָה אִם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַצְמוֹ שֶׁנִּטְמָא, הֲרֵי הוּא נִפְדֶּה, הַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּטְמָא, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּפָּדֶה. אָמַר לָהֶם, לֹא, אִם אֲמַרְתֶּם בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַצְמוֹ, שֶׁכֵּן הוּא נִפְדֶּה בְטָהוֹר בְּרִחוּק מָקוֹם, תֹּאמְרוּ בְלָקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, שֶׁאֵינוֹ נִפְדֶּה בְטָהוֹר בְּרִחוּק מָקוֹם:

משנה י: הַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּטְמָא – הקונה פירות וכדומה בירושלים בכסף מעשר שני, שחלה עליהם קדושת מעשר שני, ונטמאו, יִפָּדֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כיון שכבר נגמרה מצוותו, שנקנו הפירות בירושלים מכסף זה של מעשר שני, אין חוזרים ופודים אותו, אלא יִקָּבֵר. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יְהוּדָה, וּמָה אִם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַצְמוֹ שֶׁנִּטְמָא, הֲרֵי הוּא נִפְדֶּה, הַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּטְמָא, אֵינוֹ דִין (-האם אין זה קל וחומר) שֶׁיִּפָּדֶה. אָמַר לָהֶם, לֹא – אין הדברים דומים, אִם אֲמַרְתֶּם בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַצְמוֹ, שאם נטמא יש לפדותו, שֶׁכֵּן הוּא נִפְדֶּה אפילו בְטָהוֹר, כשהוא נמצא בְּרִחוּק מָקוֹם, האם תֹּאמְרוּ כן גם בְלָקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, שֶׁאֵינוֹ נִפְדֶּה בְטָהוֹר בְּרִחוּק מָקוֹם, שהרי מותר לקנות בכסף מעשר שני רק בתוך ירושלים.