מסכת מעשר שני, פרק ד, משנה יא

משנה יא: הַמּוֹצֵא כְלִי וְכָתוּב עָלָיו ק', קָרְבָּן. מ', מַעֲשֵׂר. ד', דְּמַאי. ט', טֶבֶל. ת', תְּרוּמָה, שֶׁבִּשְׁעַת סַכָּנָה הָיוּ כוֹתְבִין ת' תַּחַת תְּרוּמָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כֻּלָּם שְׁמוֹת בְּנֵי אָדָם הֵם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אֲפִלּוּ מָצָא חָבִית וְהִיא מְלֵאָה פֵרוֹת וְכָתוּב עָלֶיהָ תְּרוּמָה, הֲרֵי אֵלּוּ חֻלִּין, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אֶשְׁתָּקַד הָיְתָה מְלֵאָה פֵרוֹת תְּרוּמָה, וּפִנָּהּ:

משנה יא: הַמּוֹצֵא כְלִי וְכָתוּב עָלָיו את האות ק', הרי זה רמז למילה קָרְבָּן. ואם כתובה עליו האות מ', הרי זה רמז למַעֲשֵׂר. ד', דְּמַאי. ט', טֶבֶל. ת', תְּרוּמָה, והטעם שהיו נוהגים כן, לפי שֶׁבִּשְׁעַת הסַכָּנָה, שגזרו על ישראל שלא יקיימו מצוות, הָיוּ כוֹתְבִין ת' תַּחַת תְּרוּמָה, וכן שאר האותיות. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כֻּלָּם – כל האותיות הללו, רמזים לשְׁמוֹת בְּנֵי אָדָם הֵם, והכל בחזקת חולין. ועוד אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אֲפִלּוּ לדבריכם שאתם חוששים שאותיות אלו מרמזות לתרומה וכדומה, אין הדין כדבריכם, כי אפילו אם מָצָא האדם חָבִית וְהִיא מְלֵאָה פֵרוֹת, וְכָתוּב עָלֶיהָ במפורש 'תְּרוּמָה', אינו צריך לחשוש לכך, אלא הֲרֵי אֵלּוּ חֻלִּין, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר, אֶשְׁתָּקַד – בשנה הקודמת הָיְתָה מְלֵאָה פֵרוֹת תְּרוּמָה, וּפִנָּהּ, ועתה יש בה פירות חולין. אמנם חכמים סוברים שאם היה כן היה האדם גורר ומוחק את המילה הכתובה על החבית, ולא היה מניחה שם.