מסכת מעשר שני, פרק ה, משנה ג

משנה ג: כֶּרֶם רְבָעִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין לוֹ חֹמֶשׁ וְאֵין לוֹ בִעוּר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יֶשׁ לוֹ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יֶשׁ לוֹ פֶרֶט וְיֶשׁ לוֹ עוֹלְלוֹת, וְהָעֲנִיִּים פּוֹדִין לְעַצְמָן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כֻּלּוֹ לַגָּת:

משנה ג: משנתנו מביאה מחלוקת בשאר הדינים הנוהגים במעשר שני, האם הם נוהגים גם בכרם רבעי: פירותיו של כֶּרֶם רְבָעִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין לוֹ חֹמֶשׁ – כאשר בעל הפירות פודה אותם אינו צריך להוסיף חומש (בשונה ממעשר שני, שכאשר בעל הפירות פודה אותם עליו להוסיף חומש), כיון שלא כתבה בו התורה חיוב חומש, וְאֵין לוֹ בִעוּר – אין חיוב לבער את פירות השנה השלישית והשישית לשנות שמיטה (בשונה מפירות מעשר שני, שחייבים בביעור). וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יֶשׁ לוֹ לכרם רבעי תוספת חומש, ויש לו מצוות ביעור, ודרשו זאת בגזירה שוה מלשון 'קדש' הכתובה גם במעשר שני וגם בכרם רבעי.

מחלוקת נוספת בענין מתנות עניים: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, פירותיו של כרם רבעי נחשב כממון של הבעלים, ולכן יֶשׁ לוֹ פֶרֶט וְיֶשׁ לוֹ עוֹלֵלוֹת – בעת בצירת הכרם צריך הבעלים להשאיר פרט ועוללות, שהם מתנות עניים, וְכיון שגם במתנות עניים אלו יש קדושת רבעי, הָעֲנִיִּים פּוֹדִין אותם לְעַצְמָן, ואוכלים אותם במקומם, ומעלים את הכסף לירושלים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, פירות של רבעי נחשבים כממון גבוה הפטור ממתנות עניים, כמו מעשר שני, ולכן כֻּלוֹ לַגָּת – נוטל בעל הפירות את כל הענבים יחד לדורכם בגת, או פודה אותם ומעלה את הממון לירושלים, ואינו משייר מתנות עניים.