מסכת מעשרות, פרק א, משנה ח

משנה ח: הָעִגּוּל, מִשֶּׁיַּחֲלִיקֶנּוּ. מַחֲלִיקִים בִּתְאֵנִים וּבַעֲנָבִים שֶׁל טֶבֶל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר. הַמַּחֲלִיק בַּעֲנָבִים, לֹא הֻכְשָׁר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הֻכְשָׁר. הַגְּרוֹגָרוֹת, מִשֶּׁיָּדוּשׁ. וּמְגוּרָה מִשֶּׁיְּעַגֵּל. הָיָה דָשׁ בֶּחָבִית וּמְעַגֵּל בַּמְּגוּרָה, נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית וְנִפְתְּחָה הַמְּגוּרָה, לֹא יֹאכַל מֵהֶם עֲרָאי. רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר:

משנה ח: משנתנו ממשיכה לבאר את זמן גמר המלאכה במינים שונים, לחייבם במעשרות: הָעִגּוּל של דבילת התאנים, מִשֶּׁיַּחֲלִיקֶנּוּ במשקים, כפי שהדרך לעשות, וזהו גמר מלאכתו. מוסיפה המשנה אגב כך דינים נוספים, מַחֲלִיקִים את הדבילה בִּתְאֵנִים וּבַעֲנָבִים – במשקה היוצא מתאנים וענבים שֶׁל טֶבֶל, כיון שאין המשקה נבלע בהם אלא הולך לאיבוד, ורַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר. הַמַּחֲלִיק את עיגול הדבילה בַּעֲנָבִים, אף שהמשקה היוצא מהם מכשיר את המאכל לקבל טומאה, באופן זה לֹא הֻכְשָׁר, כיון שמשקה זה שאינו עומד לשתיה אלא לצחצח את העיגול אין לו חשיבות של משקה להכשיר לקבל טומאה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הֻכְשָׁר, כיון שאף למשקה כזה יש חשיבות, והוא מכשיר לקבל טומאה.

ממשיכה המשנה לבאר את זמן גמר מלאכה במינים השונים: הַגְּרוֹגָרוֹת – תאנים מיובשות, זמנם הוא מִשֶּׁיָּדוּשׁ את כל התאנים יחד לתוך חבית, וּמְגוּרָה – ואם אינו רוצה לדוש אותם בחבית, אלא מניח את כולם יחד בעיגול באוצר (ואין זה עיגול של דבילה שמחברים את התאנים יחד בצורת עיגול, אלא שמניח את כל התאנים בערימה בלא דישה וחיבור), מִשֶּׁיְּעַגֵּל. הָיָה דָשׁ את התאנים לדבקם יחד בֶּחָבִית, וּמְעַגֵּל בַּמְּגוּרָה, ותוך כדי מלאכתו נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית וְנִפְתְּחָה הַמְּגוּרָה, אף על פי כן לֹא יֹאכַל מֵהֶם עֲרָאי, כיון שהתאנים התחתונים כבר נידושו ואינם צריכים לעליונים, ולכן אסור לאכול מהם עראי, אף על פי שהעליונים עדיין לא נידושו. ורַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר, כיון שהוא סובר שגם התחתונים עדיין צריכים לעליונים, כדי שתהיה דישתם שלימה, ונמצא שאין כאן כלל גמר מלאכה.