מסכת נגעים, פרק ט, משנה ב

משנה ג: שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מִי שֶׁעָלְתָה לְתוֹךְ יָדוֹ בַּהֶרֶת כַּסֶּלַע וּמְקוֹמָהּ צָרֶבֶת שְׁחִין. אָמַר לָהֶם, יַסְגִּיר. אָמְרוּ לוֹ, לָמָּה, לְגַדֵּל שֵׂעָר לָבָן אֵינָהּ רְאוּיָה, וּלְפִשְׂיוֹן אֵינָהּ פּוֹשָׂה, וּלְמִחְיָה אֵינָהּ מִטַּמָּא. אָמַר לָהֶן, שֶׁמָּא תִכְנֹס וְתִפְשֶׂה. אָמְרוּ לוֹ, וַהֲלֹא מְקוֹמָהּ כַּגְּרִיס. אָמַר לָהֶן, לֹא שָׁמַעְתִּי. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא, אֲלַמֵּד בּוֹ. אָמַר לוֹ, אִם לְקַיֵּם דִּבְרֵי חֲכָמִים, הֵין. אָמַר לוֹ, שֶׁמָּא יִוָּלֵד לוֹ שְׁחִין אַחֵר חוּצָה לוֹ וְיִפְשֶׂה לְתוֹכוֹ. אָמַר לוֹ, חָכָם גָּדוֹל אַתָּה שֶׁקִּיַּמְתָּ דִּבְרֵי חֲכָמִים:

משנה ג: משנתנו דנה בדין בהרת שפרחה בצרבת השחין, האם מסגירים אותה. שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מִי שֶׁעָלְתָה לְתוֹךְ כף יָדוֹ בַּהֶרֶת כַּסֶּלַע, וּמְקוֹמָהּ על גבי צָרֶבֶת שְׁחִין, שאף היא כסלע בדיוק, ולא על גבי עור בשר בריא, ואין בה סימני טומאה. אָמַר לָהֶם רבי אליעזר, יַסְגִּיר, וכדין כל נגע. אָמְרוּ לוֹ תלמידיו, לָמָּה יסגיר, והרי אין כאן שום סימן טומאה שיכול לבוא, לְגַדֵּל שֵׂעָר לָבָן אֵינָהּ רְאוּיָה, שאין שיער צומח בכף היד, וּלְפִשְׂיוֹן אֵינָהּ פּוֹשָׂה, שהרי התבאר לעיל שאין פשיון מטמא כשהוא מתפשט מצרבת השחין לעור הבשר, וּלְמִחְיָה אֵינָהּ מִטַּמָּא – אין מחיה סימן טומאה בצרבת השחין. אָמַר לָהֶן רבי אליעזר, יש תועלת בהסגרתו, שֶׁמָּא תִכְנֹס – תתקטן הבהרת לפחות מסלע, וְלאחר מכן תִפְשֶׂה – תתפשט שוב על פני כל צרבת השחין, כסלע, והרי זה פשיון בתוך צרבת השחין, שמטמא. אָמְרוּ לוֹ תלמידיו, וַהֲלֹא מְקוֹמָהּ כַּגְּרִיס – מה הדין באופן שכל צרבת השחין אינה אלא כגריס, ועל פני כולה יש בהרת, ואם תתקטן מכגריס הרי הוא טהור, ואם כן חוזרת שאלתם, שאין כאן כל תועלת בהסגרתו, שהרי לא יתכן שיהיה בו סימן טומאה. אָמַר לָהֶן רבי אליעזר, לֹא שָׁמַעְתִּי טעם בדין זה, אך שמעתי מרבותי שאף בזה יש צורך בהסגר. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא, אֲלַמֵּד בּוֹ – אני אבאר את הדבר. אָמַר לוֹ רבי אליעזר, אִם אתה בא בדבריך לְקַיֵּם את דִּבְרֵי חֲכָמִים שאמרו שצריך הסגר, הֵין – אמור את דבריך, אך אם אתה בא לומר טעם שאין צורך בהסגר איני רוצה לשמוע דברים אלו שהם נגד מה שאמרו חכמים שאף באופן זה חייב בהסגר. אָמַר לוֹ רבי יהודה בן בתירא, התועלת בהסגר היא שֶׁמָּא יִוָּלֵד לוֹ שְׁחִין אַחֵר חוּצָה לוֹ – סמוך לשחין הקודם, וְיִפְשֶׂה הנגע לְתוֹכוֹ – לשחין החדש, ובהרת שפשתה משחין לשחין הרי זה סימן טומאה. אָמַר לוֹ רבי אליעזר, חָכָם גָּדוֹל אַתָּה, שֶׁלא התבלבלת מחמת הקושיות שהיו בענין זה, אלא קִּיַּמְתָּ את דִּבְרֵי חֲכָמִים.