מסכת נגעים, פרק יג, משנה ד

משנה ד: בַּיִת הַמֻּסְגָּר, מְטַמֵּא מִתּוֹכוֹ. וְהַמֻּחְלָט, מִתּוֹכוֹ וּמֵאֲחוֹרָיו. זֶה וָזֶה מְטַמְּאִין בְּבִיאָה:

משנה ד: בַּיִת הַמֻּסְגָּר, באותם ימי הסגרה הרי הוא מְטַמֵּא את הנוגע בו מִתּוֹכוֹ, שנאמר (ויקרא יד מו) 'וְהַבָּא אֶל הַבַּיִת כָּל יְמֵי הִסְגִּיר אֹתוֹ יִטְמָא עַד הָעָרֶב', אך הנוגע בבית מבחוץ אינו נטמא (מלבד הנוגע באבנים המנוגעות בעצמן, שאף אם נגע בהם מאחוריהן, נטמא). וְהבית הַמֻּחְלָט, שדינו נתיצה, מטמא בין את הנוגע בו מִתּוֹכוֹ וּבין את הנוגע בו מֵאֲחוֹרָיו, שנאמר 'צרעת ממארת בבית טמא הוא', ולשון 'טמא הוא' באה להוסיף שמטמא גם מאחוריו. זֶה וָזֶה – בין בית מוסגר ובין בית מוחלט, מְטַמְּאִין בְּבִיאָה – את הבא אל הבית דרך ביאה, ונכנס ראשו ורובו, אף שלא נגע בכתלי הבית.