מסכת נזיר, פרק ד, משנה ד

משנה ד: הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בַנָּזִיר וְהִפְרִישָׁה אֶת בְּהֶמְתָּהּ וְאַחַר כָּךְ הֵפֵר לָהּ בַּעְלָה, אִם שֶׁלּוֹ הָיְתָה בְהֶמְתָּהּ, תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָעֵדֶר. וְאִם שֶׁלָּה הָיְתָה בְהֶמְתָּהּ, הַחַטָּאת תָּמוּת, וְהָעוֹלָה תִּקְרַב עוֹלָה, וְהַשְּׁלָמִים יִקְרְבוּ שְׁלָמִים, וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וְאֵינָן טְעוּנִין לָחֶם. הָיוּ לָהּ מָעוֹת סְתוּמִים, יִפְּלוּ לִנְדָבָה. מָעוֹת מְפֹרָשִׁים, דְּמֵי חַטָּאת, יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח, לֹא נֶהֱנִים וְלֹא מוֹעֲלִים בָהֶן. דְּמֵי עוֹלָה, יָבִיאוּ עוֹלָה וּמוֹעֲלִים בָּהֶן. דְּמֵי שְׁלָמִים, יָבִיאוּ שְׁלָמִים, וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וְאֵינָן טְעוּנִין לָחֶם:

משנה ד: הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בַנָּזִיר – קיבלה על עצמה נזירות, וְהִפְרִישָׁה אֶת בְּהֶמְתָּהּ לצורך קרבן שמביא הנזיר בסוף ימי נזירותו, וְאַחַר כָּךְ הֵפֵר לָהּ בַּעְלָה, ונמצא שאינה צריכה להביא קרבן זה כלל, אִם שֶׁלּוֹ (-של בעלה) הָיְתָה בְהֶמְתָּהּ, תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָעֵדֶר, כיון שהרי זו כהקדש בטעות, ולא חלה הקדשתה כלל. וְאִם שֶׁלָּה הָיְתָה בְהֶמְתָּהּ, כגון שנתנו לה אותה על מנת שלא יהיה לבעלה חלק בה, והפרישה את שלשת הקרבנות שצריך הנזיר להביא, חטאת עולה ושלמים, אין זה הקדש בטעות, שהרי ידעה שיכול בעלה להפר לה ואף על פי כן הקדישה, ולכן חלה ההקדשה, ובהמת הַחַטָּאת תָּמוּת, וְהָעוֹלָה תִּקְרַב עוֹלָה, שהרי ניתן להביאה בנדבה, וְכן הַשְּׁלָמִים יִקְרְבוּ שְׁלָמִים, כיון שניתן להביאם כנדבה, וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, כדין שלמים של נזיר (ולא כסתם שלמים הנאכלים לשני ימים ולילה אחד), וְאֵינָן טְעוּנִין לָחֶם, בשונה משלמי נזיר הטעונים לחם, כיון שהפר לה בעלה.

אם לא הפרישה בהמות לקרבנות אלו, אלא הָיוּ לָהּ מָעוֹת סְתוּמִים, שהקדישה אותם לצורך קניית שלשת הקרבנות, ולא פירשה אילו מעות יהיו לאיזה קרבן, יִפְּלוּ כל המעות לִנְדָבָה – לקופה שיש בבית המקדש לצורך קניית עולות של נדבה.

אם היו לה מָעוֹת מְפֹרָשִׁים, שפירשה באילו מעות תקנה כל אחד מקרבנות הנזירות, דְּמֵי חַטָּאת, שאינם באים בנדבה, יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח, לֹא נֶהֱנִים – לכתחילה אסור ליהנות מהם, וְלֹא מוֹעֲלִים בָהֶן – אך אם מעל אינו חייב קרבן מעילה, כיון שבין כך הם הולכים לאיבוד, אינם קרויים 'קדשי ה". דְּמֵי עוֹלָה, יָבִיאוּ בהם עוֹלָה בנדבה, וּמוֹעֲלִים בָּהֶן – הנהנה ממעות אלו הרי הוא מועל בהקדש, וחייב קרבן מעילה. דְּמֵי שְׁלָמִים, יָבִיאוּ שְׁלָמִים, וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וְאֵינָן טְעוּנִין לָחֶם, וכפי שהתבאר לגבי האופן שהקדישה בהמת שלמים.