מסכת נזיר, פרק ה, משנה ב
משנה ב: דִּינַר זָהָב שֶׁיַּעֲלֶה בְיָדִי רִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ וְעָלָה שֶׁל כֶּסֶף, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ. חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁתַּעֲלֶה בְיָדִי רִאשׁוֹנָה הֲרֵי הִיא הֶקְדֵּשׁ וְעָלְתָה שֶׁל שֶׁמֶן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ:
משנה ב: כפי שהתבאר במשנה הקודמת, נחלקו בית שמאי ובית הלל בדין הקדש בטעות, לבית שמאי הרי הוא הקדש, ולבית הלל אינו הקדש. ובמשנה שם התבארה מחלוקת זו לגבי קדושת הגוף של בהמת קרבן, עתה מביאה המשנה דוגמאות למחלוקת זו לגבי קדושת דמים: אמר האדם דִּינַר זָהָב שֶׁיַּעֲלֶה בְיָדִי רִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ, וְעָלָה בידו דינר שֶׁל כֶּסֶף, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הרי זה הֶקְדֵּשׁ, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ. וכן אם אמר חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁתַּעֲלֶה בְיָדִי רִאשׁוֹנָה הֲרֵי הִיא הֶקְדֵּשׁ, וְעָלְתָה בידו חבית שֶׁל שֶׁמֶן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הרי זה הֶקְדֵּשׁ, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ:
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
