מסכת סוכה, פרק א, משנה ח

משנה ח: הַמְקָרֶה סֻכָּתוֹ בַשְּׁפוּדִין אוֹ בַאֲרוּכוֹת הַמִּטָּה, אִם יֵשׁ רֶוַח בֵּינֵיהֶן כְּמוֹתָן, כְּשֵׁרָה. הַחוֹטֵט בַּגָּדִישׁ לַעֲשׂוֹת בּוֹ סֻכָּה, אֵינָהּ סֻכָּה:

משנה ח: כפי שהתבאר לעיל, יש שני תנאים לסכך כשר, שיהא גידולו מן הארץ, ושלא יהא מקבל טומאה. משנתנו מביאה דוגמאות לסיכוך פסול, מטעמים שונים.

הַמְקָרֶה – המסכך את סֻכָּתוֹ בַשְּׁפוּדִין – שיפודים של מתכת, ואינם גידולי קרקע, אוֹ בַאֲרוּכוֹת הַמִּטָּה – בקרשים הנמצאים לאורך המטה, שהם נחשבים 'כלים', ומקבלים טומאה, והרי הם פסולים לסיכוך, אִם יֵשׁ רֶוַח בֵּינֵיהֶן כְּמוֹתָן, והניח באותו רווח סכך כשר, כְּשֵׁרָה.

פסול נוסף שיש בסוכה: 'גדיש' זו ערימת תבואה גבוהה, שמונחת בשדה לשם איסופה. הַחוֹטֵט – החופר בַּגָּדִישׁ לַעֲשׂוֹת בּוֹ סֻכָּה, אף שיצר חלל בגודל הכשר לסוכה, ויש עליה תבואה הכשרה מצד עצמה לסכך, מכל מקום אֵינָהּ סֻכָּה, כיון שנאמר 'חג הסוכות תעשה לך', ומלשון 'תעשה' דרשו חכמים שיש לעשות את הסוכה, ולא שתהיה 'מן העשוי', וכאן היה הסיכוך מונח קודם לעשיית הסוכה, ולכך הסוכה פסולה.