מסכת עדיות, פרק ב, משנה ג1

משנה ג: אַף הוּא הֵעִיד עַל כְּפָר שֶׁהָיָה בְצַד יְרוּשָׁלַיִם, וְהָיָה בוֹ זָקֵן אֶחָד וְהָיָה מַלְוֶה לְכָל בְּנֵי הַכְּפָר וְכוֹתֵב בִּכְתָב יָדוֹ וַאֲחֵרִים חוֹתְמִים, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְהִתִּירוּ. לְפִי דַרְכְּךָ אַתָּה לָמֵד, שֶׁהָאִשָּׁה כּוֹתֶבֶת אֶת גִּטָּהּ וְהָאִישׁ כּוֹתֵב אֶת שׁוֹבָרוֹ, שֶׁאֵין קִיּוּם הַגֵּט אֶלָּא בְחוֹתְמָיו:

משנה ג: אַף הוּא [רבי חנינא סגן הכהנים] הֵעִיד עַל כְּפָר שֶׁהָיָה בְצַד יְרוּשָׁלַיִם, וְהָיָה בוֹ זָקֵן אֶחָד, וְהָיָה מַלְוֶה לְכָל בְּנֵי הַכְּפָר, וְכוֹתֵב את שטר החוב בִּכְתָב יָדוֹ, וְעדים אֲחֵרִים חוֹתְמִים, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים, וְהִתִּירוּ – הכשירו את השטרות, אף על פי שנכתבו על ידי המלוה, הנוגע בעדותו, כיון שחתמו עליהם עדים כשרים. ולְפִי דַרְכְּךָ אַתָּה לָמֵד, שֶׁהָאִשָּׁה כּוֹתֶבֶת אֶת גִּטָּהּ, ומוסרתו ליד הבעל, ועדים כשרים חותמים על הגט, ומוסר הבעל את הגט לאשה לשם גירושין, וְהָאִישׁ כּוֹתֵב אֶת שׁוֹבָרוֹ – את שטר השובר על קבלת דמי הכתובה, והאשה מחתימה עליו עדים כשרים ומוסרתו ליד הבעל, כראיה לפרעון הכתוב, שֶׁאֵין קִיּוּם הַגֵּט אֶלָּא בְחוֹתְמָיו – שהעדים הכשרים החותמים על הגט הם המקיימים את כחו, וגם אם הגט הוא בכתב ידה של האשה, או השובר בכתב ידו של הבעל, כשר.