מסכת ערלה, פרק א, משנה ה 2
המשך משנה ה: סִפּוּק הַגְּפָנִים, וְסִפּוּק עַל גַּבֵּי סִפּוּק, אַף עַל פִּי שֶׁהִבְרִיכָן בָּאָרֶץ, מֻתָּר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מָקוֹם שֶׁכֹּחָהּ יָפֶה, מֻתָּר, וְמָקוֹם שֶׁכֹּחָהּ רָע, אָסוּר. וְכֵן בְּרֵכָה שֶׁנִּפְסְקָה וְהִיא מְלֵאָה פֵרוֹת, אִם הוֹסִיף בְּמָאתַיִם, אָסוּר:
המשך משנה ה: סִפּוּק הַגְּפָנִים – המרכיב ראש ענף של גפן אחת, בענף של גפן אחרת, וְסִפּוּק עַל גַּבֵּי סִפּוּק – וכן אם הרכיב את אותו ענף מורכב משני גפנים בענף של גפן שלישי, אַף עַל פִּי שֶׁהִבְרִיכָן בָּאָרֶץ – שנטע בארץ את אמצע ה'סיפוק' המורכב מכמה ענפי גפנים, ונמצא שיונק עתה יניקה חדשה גם מהארץ, מכל מקום מֻתָּר, כיון שעדיין מחשיבים אותו כהמשך של הגפנים הישנות, ואין מונים לו שנות ערלה מחדש. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מָקוֹם שֶׁכֹּחָהּ יָפֶה, שיונקת מהגפן הישנה, מֻתָּר, וְמָקוֹם שֶׁכֹּחָהּ רָע, ואינה יונקת מהגפן הישנה אלא מהקרקע, אָסוּר, והסימן לכך, שאם העלים אינם פונים לגפן הישנה, זהו סימן שהם יונקים ממנה וכאילו מתביישים להסתכל בפניה, כדרך אדם האוכל ממה שאינו שלו שמתבייש להסתכל בפני הנותן], ואם הם פונים אל הגפן הישנה זהו סימן שאינם יונקים ממנה. וְכֵן בְּרֵכָה שֶׁנִּפְסְקָה מחיבורה לגפן הישנה, ומעתה יש למנות לה שלש שנות ערלה, וְהִיא עתה מְלֵאָה פֵרוֹת שכבר צמחו בהיתר, אם תולשם מיד הרי הם מותרים, אך אִם שהו שם והוֹסִיף בְּמָאתַיִם – נוספו בפירות לאחר האיסור שיעור אחד ממאתים מהפרי כולו, הכל אָסוּר:
