מסכת ערלה, פרק א, משנה ה
משנה ה: אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר וּבוֹ בְרֵכָה, וְהוּא חָיֶּה מִמֶּנָּה, חָזְרָה הַזְּקֵנָה לִהְיוֹת כַּבְּרֵכָה. הִבְרִיכָהּ שָׁנָה אַחַר שָׁנָה, וְנִפְסְקָה, מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁנִּפְסְקָה. סִפּוּק הַגְּפָנִים, וְסִפּוּק עַל גַּבֵּי סִפּוּק, אַף עַל פִּי שֶׁהִבְרִיכָן בָּאָרֶץ, מֻתָּר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מָקוֹם שֶׁכֹּחָהּ יָפֶה, מֻתָּר, וְמָקוֹם שֶׁכֹּחָהּ רָע, אָסוּר. וְכֵן בְּרֵכָה שֶׁנִּפְסְקָה וְהִיא מְלֵאָה פֵרוֹת, אִם הוֹסִיף בְּמָאתַיִם, אָסוּר:
משנה ה: דרך עובדי אדמה ליטול ענף אחד מהאילן הנטוע בקרקע, ולכופפו לתוך עומק הקרקע שלצד האילן, והוא משריש שם ונעשה אילן חדש, וכל זמן שהאילן הישן קיים הרי הוא יונק גם מהאילן הישן וגם מהקרקע, ולאחר שהאילן הישן מת הרי האילן החדש יונק רק מהקרקע. ואם האילן הישן נעקר מהקרקע, הרי הוא עצמו יונק מהאילן החדש המחובר לקרקע. משנתנו דנה בענין אילנות אלו לענין דיני ערלה: אִילָן ישן שֶׁנֶּעֱקַר מחיבורו לקרקע, וּבוֹ בְרֵכָה – אחד הענפים שלו מחובר לקרקע, וְהוּא חָיֶּה מִמֶּנָּה – והאילן הישן יונק מהאילן החדש, חָזְרָה הַזְּקֵנָה לִהְיוֹת כַּבְּרֵכָה – דין האילן הישן כדין האילן החדש, ושניהם נחשבים כאילו רק עתה נטעו באדמה, ומונים להם מעתה שלש שנות ערלה.
הִבְרִיכָהּ שָׁנָה אַחַר שָׁנָה – אם עשה כן כמה פעמים, שנטל ענף מהאילן הישן ונטעו באדמה, ולאחר שצמח האילן החדש נטל ממנו ענף ונטעו באדמה, וכן עשה כמה פעמים זה אחר זה, נמצא שכל האילנות החדשים מחוברים לאילן הישן, ואינם נחשבים כנטיעות חדשות, וְנִפְסְקָה – ונחתך החיבור שבין האילן הישן לבין האילן החדש הראשון, ונמצא שכל האילנות החדשים התנתקו מחיבורם לאילן הישן, מוֹנֶה שנות ערלה לכולם מִשָּׁעָה שֶׁנִּפְסְקָה, שהרי רק מעתה ואילך הם יונקים רק מהקרקע.
סִפּוּק הַגְּפָנִים – המרכיב ראש ענף של גפן אחת, בענף של גפן אחרת, וְסִפּוּק עַל גַּבֵּי סִפּוּק – וכן אם הרכיב את אותו ענף מורכב משני גפנים בענף של גפן שלישי, אַף עַל פִּי שֶׁהִבְרִיכָן בָּאָרֶץ – שנטע בארץ את אמצע ה'סיפוק' המורכב מכמה ענפי גפנים, ונמצא שיונק עתה יניקה חדשה גם מהארץ, מכל מקום מֻתָּר, כיון שעדיין מחשיבים אותו כהמשך של הגפנים הישנות, ואין מונים לו שנות ערלה מחדש. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מָקוֹם שֶׁכֹּחָהּ יָפֶה, שיונקת מהגפן הישנה, מֻתָּר, וְמָקוֹם שֶׁכֹּחָהּ רָע, ואינה יונקת מהגפן הישנה אלא מהקרקע, אָסוּר, והסימן לכך, שאם העלים אינם פונים לגפן הישנה, זהו סימן שהם יונקים ממנה וכאילו מתביישים להסתכל בפניה, (כדרך אדם האוכל ממה שאינו שלו שמתבייש להסתכל בפני הנותן), ואם הם פונים אל הגפן הישנה זהו סימן שאינם יונקים ממנה. וְכֵן בְּרֵכָה שֶׁנִּפְסְקָה מחיבורה לגפן הישנה, ומעתה יש למנות לה שלש שנות ערלה, וְהִיא עתה מְלֵאָה פֵרוֹת שכבר צמחו בהיתר, אם תולשם מיד הרי הם מותרים, אך אִם שהו שם והוֹסִיף בְּמָאתַיִם – נוספו בפירות לאחר האיסור שיעור אחד ממאתים מהפרי כולו, הכל אָסוּר:
