מסכת ערלה, פרק א, משנה ז
משנה ז: הֶעָלִים, וְהַלּוּלָבִים, וּמֵי גְּפָנִים, וּסְמָדַר, מֻתָּרִים בָּעָרְלָה וּבָרְבָעִי וּבַנָּזִיר, וַאֲסוּרִים בָּאֲשֵׁרָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַסְּמָדַר אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא פְּרִי. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַמַּעֲמִיד בִּשְׂרָף הָעָרְלָה, אָסוּר. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שָׁמַעְתִּי בְּפֵרוּשׁ, שֶׁהַמַּעֲמִיד בִּשְׂרָף הֶעָלִים וּבִשְׂרָף הָעִקָּרִים, מֻתָּר, בִּשְׂרָף הַפַּגִּים, אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵם פְּרִי:
משנה ז: משנתנו מבארת באילו חלקים מהאילן נוהגים דיני ערלה: הֶעָלִים של האילן, וְהַלּוּלָבִים – הענפים הרכים, וּמֵי גְּפָנִים – המים היוצאים כשחותכים את ענפי הגפן בימי ניסן, וּסְמָדַר – הפרח שממנו יוצא ה'בוסר', שהוא תחילת הפרי, מֻתָּרִים בָּעָרְלָה – אין בהם איסור ערלה, שנאמר 'וערלתם ערלתו את פריו', ולשון 'פרי' אינה כוללת את כל החלקים הללו שהוזכרו לעיל, וּבָרְבָעִי – אין נוהג בהם דין 'נטע רבעי' שיש להעלותו לירושלים, כיון שאף שם נאמר 'כל פריו קודש הילולים', למעט חלקים אלו שאינם נחשבים פרי, וּבַנָּזִיר – מותר לנזיר לאוכלם, כיון שנאמר בו 'לא יאכל', וחלקים אלו אינם ראויים לאכילה. וַאֲסוּרִים בָּאֲשֵׁרָה – אך אם היה זה עץ של עבודה זרה, כולו נאסר, ואף חלקים אלו, שנאמר 'ולא ידבק בידך מאומה מן החרם'. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַסְּמָדַר אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא פְּרִי. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַמַּעֲמִיד גבינה בִּשְׂרָף של אילן הָעָרְלָה, אָסוּר, כיון שהוא סובר שהשרף עצמו נחשב פרי, ואפילו בשרף של אילן סרק. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שָׁמַעְתִּי בְּפֵרוּשׁ, שֶׁהַמַּעֲמִיד בִּשְׂרָף הֶעָלִים וּבִשְׂרָף הָעִקָּרִים (-השורשים), מֻתָּר, אך המעמיד בִּשְׂרָף הַפַּגִּים – פירות שלא הבשילו כל צרכם, אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵם נחשבים פְּרִי:
