מסכת ערלה, פרק ב, משנה יז
משנה יז: בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וּבְשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם בְּשַׂר הַתַּאֲוָה, אָסוּר לִטְמֵאִים וּמֻתָּר לִטְהוֹרִים:
משנה יז: בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים האסור לזרים, אפילו טהורים, וּבְשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים המותר לזרים כשהם טהורים ואסור להם כשהם טמאים, שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם בְּשַׂר הַתַּאֲוָה – בשר חולין, המותר אף לטמאים, ויש בו כדי לבטל את קדשי הקדשים בפני עצמם, ואת הקדשים הקלים בפני עצמם, אך לא את שניהם, לדברי הכל אָסוּר כל הבשר לִטְמֵאִים, כיון שכל בשר הקדשים אסור לטמאים, ומצטרפים קדשי הקדשים עם הקדשים הקלים לאסור את כל התערובת לטמאים (ואף לדעת רבי שמעון שאין שני איסורים משני שמות מצטרפים, כאן נחשבים כל הקדשים כשם אחד של איסור), וּמֻתָּר לִטְהוֹרִים, כיון שרק קדשי הקדשים אסורים לזרים טהורים, והרי הם מתבטלים ברוב של בשר החולין ובשר הקדשים הקלים.
