מסכת ערלה, פרק ג, משנה ו
משנה ו: מִי שֶׁהָיוּ לוֹ חֲבִילֵי תִלְתָּן שֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם, יִדָּלֵקוּ. נִתְעָרְבוּ בַאֲחֵרִים, כֻּלָּם יִדָּלֵקוּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יַעֲלוּ בְּאֶחָד וּמָאתָיִם:
משנה ו: מִי שֶׁהָיוּ לוֹ חֲבִילֵי תִלְתָּן (-מין מאכל בהמה) שֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם, ובכל חבילה יש לפחות עשרים וחמשה גבעולים, יִדָּלֵקוּ – הרי הם אסורים בהנאה וטעונים שריפה. נִתְעָרְבוּ חבילי התלתן בַאֲחֵרִים המותרים, כֻּלָּם יִדָּלֵקוּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, וכטעם שיבואר במשנה להלן, שלדעת רבי מאיר כל דבר שיש לו חשיבות ודרכו להימנות אינו בטל ברוב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אף חבילות אלו יַעֲלוּ בְּאֶחָד וּמָאתָיִם, שאם יש מאתים חבילות של היתר כנגדן, הרי הן בטלות ברוב.
