מסכת פסחים, פסקי הלכות, פרק י (א)
(פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)
א. בערב פסח, חצי שעה קודם זמן מנחה קטנה, אסור לאדם לאכול עד שיכנס יום טוב, כדי שיאכל את המצה לתאבון.
ב. ואם התחיל לאכול הזמן המותר, ונמשך בסעודתו עד שהחשיך היום, פורס מפה על הפת, ומקדש על היין, וממשיך בסעודתו.
ג. האוכל בערבי שבתות וימים טובים, וגמר סעודתו קודם שהחשיך היום, צריך שתי כוסות של יין, על הראשונה מברך ברכת המזון, ועל השניה אומר קידוש.
ד. אין אומרים שתי ברכות על כוס אחת, כגון ברכת המזון וקידוש, לפי שאין עושים מצוות חבילות חבילות, אבל כששתי הברכות הן מאותו ענין, כגון קידוש והבדלה, אומרים את שתיהן על כוס אחת.
ה. כל אדם מישראל, אפילו עני ביותר, חייב לאכול בהסבה בלילה זה.
ו. כל אדם מישראל חייב בשתיית ארבע כוסות יין בלילה זה, ואם הוא עני, צריכים גבאי הצדקה לתת לו יין לכל הפחות בשיעור זה.
ז. בערבי שבתות וימים טובים מותר לאכול אפילו לאחר זמן מנחה קטנה.
ח. האוכל סעודה בשבת, והחשיך היום ויצאה השבת, יכול להמשיך בסעודה כרצונו, ורק לאחריה להבדיל.
ט. אין האדם יוצא ידי חובת קידוש בשבת ויום טוב אלא אם כן אכל מיד אחר כך באותו מקום ממש, ולא בבית או חדר אחר, ואפילו לא בפינה אחרת של אותו חדר ויש אומרים שדי בכך שרואה את מקומו הראשון].
י. המברך ברכה ראשונה על אכילת מאכל בבית אחד והלך לבית אחר, צריך לחזור ולברך שם, כיון שהעקירה לביתו נחשבת כהיסח הדעת. ואפילו במאכל שצריך לחזור למקומו הראשון כדי לברך ברכה אחרונה הדין כן.
יא. אבל אם עבר מפינה לפינה באותו חדר, אין זה היסח דעת, ואינו צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה.
יב. ואם הניח מקצת חברים במקום הסעודה, מותר לצאת ממקומו, וכשחוזר אינו צריך לברך שוב ברכה ראשונה.
יג. המברך בורא פרי הגפן על שתיית יין, ואחר כך הביאו לו יין נוסף ושונה מהראשון, מברך עליו 'הטוב והמטיב'.
יד. אם חל יום טוב ביום ראשון, מברך במוצאי שבת על כוס אחת, ואומר את הברכות בסדר זה: הגפן, קידוש, בורא מאורי האש, הבדלה, שהחיינו.
טו. במוצאי שבת מברכים תחילה על הבשמים, ואחר כך על האש.
טז. השותה יין בתוך הסעודה, וחשב שלא לשתות יותר, ואחר כך נמלך בדעתו לשתות שוב, צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה.
יז. השותה יין בתוך הסעודה, ומברך ברכת המזון על הכוס, צריך לחזור ולברך עליה 'הגפן' לפני שתייתה, כיון שברכת המזון נחשבת היסח הדעת.
יח. מצוה מן המובחר לברך 'בורא מאורי האש' במוצאי שבת על אבוקה, ולא על נר יחיד.
יט. בברכת הבדלה אין לפחות משלשה הבדלות ואין להוסיף על שבע, ונוהגים לומר שלש הבדלות אלו 'בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים', ומסיימים מעין הברכה סמוך לחתימה ואומרים 'בין יום השביעי לששת ימי המעשה'.
כ. בברכת קידוש והבדלה שבין שבת ליום טוב גם כן יש לומר מעין הברכה סמוך לחתימתה, ולכן יש לומר 'בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת'.
כא. ברכת החתימה של ההבדלה היא 'ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לחול'.
כב. מצוות הבדלה נוהגת במוצאי שבתות, יום הכפורים וימים טובים, אפילו אם יום טוב חל ביום ראשון. אך אין מבדילים במוצאי יום טוב החל ביום שישי.
כג. גם ביום טוב שחל באמצע השבוע אומרים נוסח זה של 'בין יום השישי לששת ימי המעשה', כיון שאומר בכך את מנין ההבדלות שיש בבריאה.
כד. בלילות שבתות וימים טובים מצוה לקדש על כוס של יין, ויש להזכיר בברכת המזון של שבת 'רצה והחליצנו', ובשל יום טוב 'יעלה ויבא'.
כה. אדם היושב בסעודה ביום שישי, יכול לקדש מיד בבין השמשות, ואינו צריך להמתין שיהא ודאי לילה.
כו. האוכל סעודה בשבת ויצאה שבת, אינו צריך להפסיק בסעודתו, אלא מסיים סעודתו אפילו לאחר חשיכה, ואחר כך מבדיל. אמנם אם היה יושב לשתות יין או שיכר, צריך להפסיק כשיצאה שבת, ולהבדיל.
כז. מותר לשתות מים לאחר שיצאה שבת, אף קודם הבדלה.
כח. לאחר שיצאה שבת אסור להתחיל לאכול קודם הבדלה.
כט. האוכל ביום חול אכילת עראי, פטור מן המעשר. אבל בשבת, אפילו אכילת עראי נחשבת כקבועה וחשובה, וחייבת במעשר. ומותר לעשר בבין השמשות פירות דמאי, אך אסור לעשר בזמן זה טבל ודאי.
ל. אדם שאכל בליל שבת באיסור קודם קידוש, רשאי לקדש לאחר מכן במשך הלילה, ואינו צריך להמתין לבוקר.
לא. אדם שלא קידש בליל שבת, מקדש בבוקר, ואומר את נוסח הקידוש של הלילה.
לב. אדם שאכל באיסור קודם הבדלה, רשאי להבדיל.
לג. אדם שלא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל ביום ראשון, או אף לאחר מכן באחד מימות השבוע, אך אינו מברך 'בורא מאורי האש'.
לד. מבדילים במוצאי שבת על יין, ומי שאין לו יין יכול להבדיל על חמר מדינה.
לה. המבדיל בתפילה באמירת 'אתה חוננתנו', צריך לחזור ולהבדיל על הכוס.
לו. מצוה לקדש בשבת על היין, בין בלילה ובין ביום. בלילה מברך 'הגפן' וברכת 'אשר קדשנו במצוותיו ורצה בנו', וביום מברך רק 'הגפן'.
לז. מי שהיין חביב לו יותר, יקדש על היין. ומי שהפת חביבה לו יותר, יקדש על הפת.
לח. ברכת המזון על הכוס אינה אלא על יין, אמנם אם קבע סעודתו על השיכר, מברך עליו ברכת המזון.
לט. המקדש צריך לשתות מהיין לפחות שיעור מלא לוגמיו והיינו מלא צד אחד של פיו], ואם שתה פחות מכך, לא יצא.
מ. כוס יין שטעמו ממנה, נפגמה, ואין לברך עליה ברכת המזון, ולא לקדש או להבדיל עליה.
מא. אין מקדשים על יין שריחו רע, או שנשאר מגולה אף אם סיננו במסננת.
מב. מקדשים על יין שבא עתה מהגת, ורשאי אדם לסחוט אשכול ענבים מערב שבת, ולקדש עליו בלילה.
מג. מקדשים על יין הנעשה מצימוקים, ובתנאי שנעשו מענבים שיש בהם לחלוחית, ואז ניתן להשרותם במים ולקדש על מים אלו. אך אם התייבשו לגמרי, אין מקדשים על המים ששרו אותם בהם.
מד. אין מברכים על יין ברכת המזון עד שימזגוהו במים, כדי להפיג את חוזקו וזהו ביינות שלהם שהיו חזקים ביותר].
מה. יין שיש לו ריח של חומץ, כל זמן שטעמו כשל יין, מקדשים עליו, ומברכים עליו בורא פרי הגפן.
מו. שמרים של יין שמזג עליהם האדם מים, אף שיש למים אלו טעם של יין, אין מברכים עליהם בורא פרי הגפן, אלא שהכל נהיה בדברו.
מז. בערב פסח מותר לאכול פירות, קטניות ובשר וכדומה, שאינם משביעים כל כך.
מח. אכילת מצה בליל פסח צריכה להיעשות בהסבה, דרך חירות, אך אכילת המרור אינה צריכה להיעשות בהסבה, שהרי זהו זכר לעבודת הפרך.
מט. שתיית ארבע כוסות של יין בליל פסח צריכה להיעשות בהסבה.
נ. 'הסבה' צריכה להיעשות בהישענות על צד שמאל, ולא על צד ימין, ולא בשכיבה.
נא. אשה פטורה מהסבה, אך אשה חשובה שדרכה להסב, חייבת בהסבה.
נב. בן היושב אצל אביו, צריך להסב, וכן שמש לפני בעל הבית צריך להסב. אך תלמיד היושב אצל רבו לא יסב.
(ספר יוחסין)
