מסכת פסחים, פרק ט, משנה א

פרק ט, משנה א: מִי שֶׁהָיָה טָמֵא אוֹ בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה וְלֹא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן, יַעֲשֶׂה אֶת הַשֵּׁנִי. שָׁגַג אוֹ נֶאֱנַס וְלֹא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן, יַעֲשֶׂה אֶת הַשֵּׁנִי. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר טָמֵא אוֹ שֶׁהָיָה בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה, שֶׁאֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַהִכָּרֵת, וְאֵלּוּ חַיָּבִין בַּהִכָּרֵת:

נאמר בתורה 'אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה פֶסַח לַה', בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ, עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ'. משנתנו מבררת מי הם החייבים בפסח שני: מִי שֶׁבליל פסח ראשון הָיָה טָמֵא, אוֹ שהיה בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה, וְלכן לֹא עָשָׂה אֶת הפסח הָרִאשׁוֹן, יַעֲשֶׂה אֶת הפסח הַשֵּׁנִי, בט"ו באייר. שָׁגַג אוֹ נֶאֱנַס וּמחמת כן לֹא עָשָׂה אֶת הפסח הָרִאשׁוֹן, יַעֲשֶׂה אֶת הפסח הַשֵּׁנִי. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר בפסוק שפסח שני נעשה על ידי מי שהיה טָמֵא אוֹ שֶׁהָיָה בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה, שֶׁאֵלּוּ – מי שהיה טמא או בדרך רחוקה, אף אם לא עשו את הפסח השני פְּטוּרִין מִן הַהִכָּרֵת, כיון שבזמן פסח ראשון היו פטורים לגמרי, ולא חייבה בהם התורה כרת אף אם לא עשו את השני. וְאֵלּוּ – שוגג או אנוס, אם לא עשו פסח שני, חַיָּבִין בַּהִכָּרֵת, לפי שאף בפסח ראשון היו חייבים, אלא שהשגגה או האונס עיכבו אותם מלעשות את הפסח, ולכן אם לא עשו אף את הפסח השני, חייבים כרת.