מסכת פסחים, פרק י, שיעור 45
אָמַר רַב חִסְדָּא, שיעור רְבִיעִית שֶׁל תּוֹרָה הוא ריבוע של אֶצְבָּעַיִים עַל אֶצְבָּעַיִים, בְּרוּם [-בגובה] אֶצְבָּעַיִים וַחֲצִי אֶצְבַּע וְחֹמֶשׁ אֶצְבַּע. וּמבאר הרי"ף, כל 'אצבע' האמורה כאן היינו בְּגֻּדָל, שהוא רחב יותר משאר האצבעות. כִּדְתַנְיָא בברייתא, נאמר בפסוק (ויקרא טו טז) 'וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ', היינו בְּמֵי מִקְוֶה, ומכך שנאמר 'אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם' ללמד שיש צורך שיהיו במקוה מַיִם בשיעור שֶׁכָּל גּוּפוֹ עוֹלֶה [-נכנס] בָּהֶן, וְכַמָּה הֵן, אַמָּה עַל אַמָּה, בְּרוּם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת, וְשִׁעֲרוּ חֲכָמִים מֵי מִקְוֶה שהם אַרְבָּעִים סְאָה.
מבאר הרי"ף כיצד לומדים משיעור מקוה מהו שיעור רביעית: פֵּרוּשׁ, רְבִיעִית שֶׁל תּוֹרָה היינו שיעור בֵּיצָה וּמֶחֱצָה, וְהַלּוֹג הוא אַרְבַּע רְבִיעִיּוֹת, שֶׁהֵן שֵׁשׁ בֵּיצִים. וּמְנָא לָן דְּלוֹגָא אַרְבַּע רְבִיעָתָא הֲוָה – ומנין שהלוג הוא שיעור של ארבע רביעיות, דִּתְנַן (מנחות פז:), מה הם כלי המידה שהיו במקדש, הִין, וַחֲצִי הִין, וּשְׁלִישִׁית הִין, וּרְבִיעִית הִין, לוֹג, וַחֲצִי לוֹג, וּשְׁלִישִׁית לוֹג, רְבִיעִית לוֹג, אַלְמָא לוֹגָא אַרְבַּע רְבִיעָתָא הֲוֵי – ומוכח שהלוג הוא ארבע רביעיות. והִין זהו שיעור של שְׁנֵים עָשָׂר לוֹג. דִּכְתִיב לגבי שמן המשחה שהיה בו 'שֶׁמֶן זַיִת הִין' (שמות ל כד), ונאמר עליו (שמות ל לא) 'שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם', וְ'זֶה' בְּגִימַטְרִיָּא תְּרֵיסַר לוֹגֵי הֲווֹ – תיבת 'זה' היא בגימטריא שתים עשרה, והיינו שתים עשר לוג, נִמְצָא ש'הִין' הוא בשיעור אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה רְבִיעִיּוֹת הלוג, שֶׁהֵן שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם בֵּיצִים.
וממשיך הרי"ף את החשבון, ושיעור קַב הוא אַרְבָּעָה לוֹגִין, שֶׁהֵן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה רְבִיעִיּוֹת, שֶׁהֵן אַרְבַּע וְעֶשְׂרִים בֵּיצִים. וּמְנָא לָן דְּקַבָּא אַרְבָּעָה לוֹגֵי הֲוֵי – ומנין ששיעור קב הוא ארבעה לוג, דִּתְנַן (עדיות א ג), הִלֵּל אוֹמֵר, מְלֹא הִין מַיִם שְׁאוּבִין פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה, שֶׁחַיָּב אָדָם לוֹמַר בִּלְשׁוֹן רַבּוֹ [ולכן אמר לשון 'הין', שזו לשון תורה ולא לשון חכמים, כיון שכך היו אומרים רבותיו שמעיה ואבטליון], וְכַמָּה הוא שיעור הִין, שְׁנֵים עָשָׂר לוֹג. שַׁמַּאי אוֹמֵר, שיעור מים שאובים הפוסלים את המקוה הוא תִּשְׁעָה קַבִּין, שֶׁהֵן שִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים לוֹג, אַלְמָא – מוכח מחשבון זה דקַבָּא אַרְבָּעָה לוֹגֵי הֲוֵי – ששיעור קב הוא ארבעה לוגין.
הַסְּאָה, שִׁשָּׁה קַבִּין, וכיון שהתבאר ש'הין' הוא שנים עשר לוג, ו'קב' הוא ארבע לוג, נמצא שֶׁששה קבין הֵן שְׁנֵי הִינִין, שֶׁהֵן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לוֹגִים, שֶׁהֵן תִּשְׁעִים וְשֵׁשׁ רְבִיעִיּוֹת הלוג, שֶׁהֵן מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה בֵּיצִים.
הָאֵיפָה, היא בשיעור שָׁלֹשׁ סְאִין, שֶׁהֵן שְׁמוֹנָה עָשָׂר קַב, שֶׁהֵן שִׁשָּׁה הִינִין, שֶׁהֵן שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם לוֹג, שֶׁהֵן מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים וּשְׁמוֹנֶה רְבִיעִיּוֹת הלוג, שֶׁהֵן אַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם בֵּיצִים. ושִׁעוּר חַלָּה הוא 'עֹמֶר' שירד לכל אדם מישראל בכל יום במדבר, שֶׁהוּא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה, שֶׁהוּא אַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ בֵּיצִים וְחֹמֶשׁ בֵּיצָה. וְכֵן לְמַצָּה, שאין לאפות יותר משיעור זה בפסח מחשש שיבוא לידי החמצה, וכפי שהתבאר לעיל (פ"ג).
רְבִיעִית שֶׁל תּוֹרָה אֶצְבָּעַיִים עַל אֶצְבָּעַיִים וְכוּ', שִׁעֲרוּ חֲכָמִים ששיעור מֵי מִקְוֶה הם אַרְבָּעִים סְאָה, והתבאר שהַסְּאָה שֵׁשֶׁת קַבִּין, הַקַּב אַרְבָּעָה לוֹגִין, הַלוֹג אַרְבַּע רְבִיעִיּוֹת. ולענין שטח המקוה, הרי אַמָּה היא שִׁשָּׁה טְפָחִים, טֶפַח אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת, בְּגֻּדָל. וגודל המקוה הוא אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת, והוא מכיל אַרְבָּעִים סְאָה, חֶצְיָין – וחצי המקוה הוא אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם אַמָּה וּמֶחֱצָה, דַּהֲוָה תִּשְׁעָה טְפָחִים, ומכיל עֶשְׂרִים סְאָה. חֶצְיָין – חצי של שיעור זה, והיינו רבע מהמקוה, הוא אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם שְׁלֹשׁ רְבִיעֵי אַמָּה, שֶׁהֵם אַרְבָּעָה טְפָחִים וּמֶחֱצָה, ומכיל עֶשֶׂר סְאִין. חֶצְיָין, והיינו שמינית המקוה, אַמָּה עַל חֲצִי אַמָּה, בְּרוּם אַרְבָּעָה טְפָחִים וּמֶחֱצָה, ומכיל חָמֵשׁ סְאִין. חֶצְיָין, והיינו אחד חלקי שש עשרה של המקוה, חֲצִי אַמָּה עַל חֲצִי אַמָּה בְּרוּם אַרְבָּעָה טְפָחִים וּמֶחֱצָה, ומכיל שְׁתֵּי סְאִין וּמֶחֱצָה, שֶׁהֵן חֲמִשָּׁה עָשָׂר קַבִּין, נִמְצְאוּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים בְּרוּם אַרְבָּעָה טְפָחִים וּמֶחֱצָה, מכילים חֲמִשָּׁה עָשָׂר קַבִּין. חֶצְיָין, והיינו שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים בְּרוּם שְׁנֵי טְפָחִים וָרֶבַע, מכילים שִׁבְעָה קַבִּין וּמֶחֱצָה. חֶצְיָין, והיינו שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל טֶפַח וּמֶחֱצָה בְּרוּם שְׁנֵי טְפָחִים וָרֶבַע, מכילים אַרְבָּעָה קַבִּין פָּחוֹת רְבִיעַ קַב, שֶׁהֵן חֲמִשָּׁה עָשָׂר לוֹגִין. חֶצְיָין, והיינו טֶפַח וּמֶחֱצָה עַל טֶפַח וּמֶחֱצָה בְּרוּם שְׁנֵי טְפָחִים וָרֶבַע, הרי הם שִׁבְעָה לוֹגִין וּמֶחֱצָה. נִמְצְאוּ שֵׁשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שֵׁשׁ אֶצְבָּעוֹת בְּרוּם תֵּשַׁע אֶצְבָּעוֹת, מכילים שִׁבְעָה לוֹגִין וּמֶחֱצָה. חֶצְיָין, והיינו שֵׁשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת בְּרוּם תִּשְׁעָה אֶצְבָּעוֹת, אַרְבָּעָה לוֹגִין פָּחוֹת רְבִיעַ לוֹג, שֶׁהֵן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה רְבִיעִיּוֹת. וְכַמָּה הֵן שֵׁשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ בְּרוּם תֵּשַׁע, מֵאָה וְשִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם אֶצְבָּעוֹת מעוקבות. נִמְצְאוּ מֵאָה וְשִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם אֶצְבָּעוֹת מעוקבות, מכילות חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה רְבִיעִיּוֹת, ונמצא שלְכָל רְבִיעִית יש צורך באַחַת עֶשְׂרֵה אֶצְבָּעוֹת חָסֵר חֹמֶשׁ, שֶׁהֵן חֶשְׁבּוֹן של אֶצְבָּעַיִים עַל אֶצְבָּעַיִים בְּרוּם אֶצְבָּעַיִים וַחֲצִי אֶצְבַּע וְחֹמֶשׁ אֶצְבַּע בְּשִׁיבּוּר. וְזֶה חֶשְׁבּוֹן שִׁיבּוּר, אֶצְבָּעַיִים עַל אֶצְבָּעַיִים, הֲרֵי אַרְבַּע אצבעות. בְּרוּם אֶצְבָּעַיִים, נִמְצָא הַכֹּל שְׁמוֹנֶה אצבעות. וּכְשֶׁאַתָּה מוֹסִיף חֲצִי אֶצְבַּע עַל אַרְבַּע, הֲרֵי זה שיעור שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת, וּכבר יֵשׁ בְּיָדְךָ שְׁמוֹנֶה, הֲרֵי יחד הם עֲשָׂרָה. וְעוֹד חֹמֶשׁ אצבע עַל אַרְבָּעָה, הֲרֵי אֶחָד פָּחוֹת חֹמֶשׁ, וּבְיָדְךָ כבר עֲשָׂרָה, הֲרֵי אלו יחד אַחַת עֶשְׂרֵה אֶצְבָּעוֹת פָּחוֹת חֹמֶשׁ, וְהֵן רְבִיעִית. נִמְצָא שיעור רְבִיעִית שֶׁל תּוֹרָה, אֶצְבָּעַיִים עַל אֶצְבָּעַיִים, בְּרוּם אֶצְבָּעַיִים וַחֲצִי אֶצְבַּע וְחֹמֶשׁ אֶצְבַּע, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר.
(ספר יוחסין)
