מסכת פרה, פרק ג, משנה ד

משנה ד: לֹא הָיוּ עוֹשִׂין, לֹא חַטָּאת עַל גַּבֵּי חַטָּאת, וְלֹא תִינוֹק עַל גַּבֵּי חֲבֵרוֹ. וּצְרִיכִין הָיוּ הַתִּינוֹקוֹת לְהַזּוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא הָיוּ צְרִיכִין לְהַזּוֹת:

משנה ד: אם לאחר כל ההכנות הללו נפסלה הפרה האדומה, לֹא הָיוּ עוֹשִׂין, לֹא חַטָּאת עַל גַּבֵּי חַטָּאת, כלומר, אין עושים פרה אדומה אחרת עם אותם תינוקות שהוצאו עבור הפרה הראשונה, אלא צריכים להביא תינוקות אחרים שיעשו את כל הסדר האמור לעיל מתחילתו, וְלֹא תִינוֹק עַל גַּבֵּי חֲבֵרוֹ, כלומר, אם נשמר תינוק אחד לשם הזאת מי אפר פרה אדומה, והיה עמהם תינוק נוסף שלא ייחדוהו לכך, אף שגם הוא נשמר כמותו והרי הוא בחזקת שלא נטמא מעולם, מכל מקום אין שמירת התינוק שיוחד לכך מועיל לתינוק שלא יוחד לכך, ואין משתמשים בו להזאה זו. וְקודם שהיזו על הכהן השורף את הפרה צְרִיכִין הָיוּ הַתִּינוֹקוֹת עצמם לְהַזּוֹת מי אפר פרה אדומה זה על זה, כיון שעל אף כל ההכנות עדיין יש לחשוש שמא הביא עורב כזית מהמת למקום דירתם של התינוקות וטימא אותם (ואף שמעיקר הדין ודאי אין לחשוש לכך, הרי התבאר שעשו מעלות וחומרות מיוחדות בענין זה), דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא הָיוּ צְרִיכִין לְהַזּוֹת, כיון שלא חששו לדבר זה (אמנם לדברי הכל היו צריכים טבילה, שמא נגעו בשרץ).