מסכת פרה, פרק ג, משנה ה

משנה ה: לֹא מָצְאוּ מִשֶּׁבַע, עוֹשִׂין מִשֵּׁשׁ, מֵחָמֵשׁ, מֵאַרְבַּע, מִשָּׁלשׁ, מִשְּׁתַּיִם וּמֵאֶחָת. וּמִי עֲשָׂאָם. הָרִאשׁוֹנָה עָשָׂה משֶׁה, וְהַשְּׁנִיָּה עָשָׂה עֶזְרָא, וְחָמֵשׁ, מֵעֶזְרָא וָאֵילָךְ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שֶׁבַע מֵעֶזְרָא וָאֵילָךְ. וּמִי עֲשָׂאָן. שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק וְיוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל עָשׂוּ שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם, אֶלְיְהוֹעֵינַי בֶּן הַקּוֹף וַחֲנַמְאֵל הַמִּצְרִי וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן פִּיאָבִי עָשׂוּ אַחַת אֶחָת:

משנה ה: כפי שהתבאר לעיל, היו מזים על הכהן השורף את הפרה מאפרן של כל הפרות האדומות שנעשו קודם לכן, אמנם אין זה מעכב, ולכן אם לֹא מָצְאוּ אפר מִשֶּׁבַע פרות אדומות שנשרפו (כדעת רבי מאיר להלן, שנעשו רק שבע), עוֹשִׂין רק מִשֵּׁשׁ, או אפילו רק מֵחָמֵשׁ, מֵאַרְבַּע, מִשָּׁלשׁ, מִשְּׁתַּיִם וַאפילו רק מֵאֶחָת, אם לא מצאו יותר. מבארת המשנה, וּמִי עֲשָׂאָם לפרות אדומות אלו, הָרִאשׁוֹנָה עָשָׂה משֶׁה (ואף שנשחטה ונשרפה על ידי אלעזר הכהן, נקראת היא על שמו של משה רבינו), ובה השתמשו כל ימי בית המקדש הראשון. וְהַשְּׁנִיָּה עָשָׂה עֶזְרָא הסופר כשעלו מבבל ובנו את בית המקדש השני, וְחָמֵשׁ נוספות נעשו מֵעֶזְרָא וָאֵילָךְ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שֶׁבַע פרות נוספות נעשו מֵעֶזְרָא וָאֵילָךְ, מלבד הפרה הראשונה שנעשתה על ידי משה, וּמִי עֲשָׂאָן, שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, וְיוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל, עָשׂוּ שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם (-כל אחד מהם שרף שתי פרות אדומות), אֶלְיְהוֹעֵינַי בֶּן הַקּוֹף, וַחֲנַמְאֵל הַמִּצְרִי, וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן פִּיאָבִי, עָשׂוּ אַחַת אֶחָת (-כל אחד מהם שרף פרה אחת). ואמנם רבי מאיר סובר שהטעם ששמעון הצדיק ויוחנן כהן גדול עשו כל אחד שתי פרות, היינו כיון שהפרה הראשונה שעשו נפסלה, וכיון שאין למנות במנין זה פרות פסולות, אמר רבי מאיר שהיו רק חמש פרות.