מסכת פרה, פרק ג, משנה ח

משנה ח: סָמְכוּ יְדֵיהֶם עָלָיו וְאָמְרוּ לוֹ, אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל, טְבֹל אֶחָת. יָרַד וְטָבַל וְעָלָה וְנִסְתַּפֵּג. וְעֵצִים הָיוּ מְסֻדָּרִים שָׁם, עֲצֵי אֲרָזִים וָאֳרָנִים וּבְרוֹשִׁים וַעֲצֵי תְאֵנָה חֲלָקָה. וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ כְּמִין מִגְדָּל, וּמְפַתְּחִין בָּהּ חַלּוֹנוֹת, וַחֲזִיתָהּ מַעֲרָבָה:

משנה ח: וכיצד היו מטמאים אותו, על ידי שסָמְכוּ יְדֵיהֶם עָלָיו, וכיון שהם לא היו טהורים לשם שריפת הפרה נמצא שנטמא בנגיעתם (וזו טומאה דרבנן, שגזרו על סתם ידים שיהיו טמאות), וְאָמְרוּ לוֹ, אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל (כיון שהיו נוהגים לעשותה על ידי כהן גדול, אף שעשייתה כשרה גם בכהן הדיוט) טְבֹל טבילה אֶחָת לטהרתך. יָרַד לבית הטבילה וְטָבַל, וְעָלָה, וְנִסְתַּפֵּג. וְעֵצִים הָיוּ מְסֻדָּרִים שָׁם, לעשיית המערכה לשריפת הפרה, עֲצֵי אֲרָזִים, וָאֳרָנִים, וּבְרוֹשִׁים, שאף הם מינים שונים של ארז, וַעֲצֵי תְאֵנָה חֲלָקָה (ובארזים לא הוצרך לומר שהיו חלקים, כיון חלקים תמיד), וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ (-את המערכה של העצים) כְּמִין מִגְדָּל, רחבה מאד למטה והולכת ונעשית צרה למעלה (אך גם החלק העליון היה רחב ביותר, שהרי צריכים להניח עליו את הפרה ולשורפה), וּמְפַתְּחִין בָּהּ חַלּוֹנוֹת – בונים את המערכה באופן שיהיו בה כמין חלונות בין עץ לעץ, כדי שהאש תאחז בהם היטב, וַחֲזִיתָהּ מַעֲרָבָה – ה'חזית', פני המערכה, המקום שבו מדליקים את האש, היה לצד מערב, והיינו לכיוון הר הבית ובית המקדש.