משנה ו: אֵין כְּלִי חֶרֶשׂ מְטַמֵּא חֲבֵרוֹ, אֶלָּא מַשְׁקֶה. נִטְמָא מַשְׁקֶה, טִמְּאַתּוּ. הֲרֵי זֶה אוֹמֵר, מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי וְאַתָּה טִמֵּאתָנִי:
משנה ו: לעולם אֵין כְּלִי חֶרֶשׂ מְטַמֵּא חֲבֵרוֹ, כיון שלעולם אין כלי חרס נעשה אב הטומאה, ואין כלי חרס נטמא אלא מאב הטומאה, ונמצא שלעולם אין כלי חרס אחד נטמא מכלי חרס אחר, אֶלָּא על ידי מַשְׁקֶה, שכלי החרס שהוא ראשון לטומאה מטמא את המשקים, והם מטמאים כלי חרס אחר שהם נוגעים בו, ואם נִטְמָא מַשְׁקֶה מכלי החרס הטמא, טִמְּאַתּוּ – הרי המשקה מטמא כלי חרס אחר, הֲרֵי זֶה אוֹמֵר, כלי החרס האחרון אומר למשקה, מְטַמְּאֶיךָ – כלי החרס שטימא אותך, לֹא טִמְּאוּנִי, שאין כלי חרס נטמא מכלי חרס אחר, וכפי שהתבאר, וְאַתָּה, המשקה שנטמאת מהכלי, טִמֵּאתָנִי.
