משנה ח: כָּל הַיַּמִּים כְּמִקְוֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א), וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַיָּם הַגָּדוֹל כְּמִקְוֶה, לֹא נֶאֱמַר יַמִּים, אֶלָּא שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מִינֵי יַמִּים הַרְבֵּה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַיַּמִּים מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין, וּפְסוּלִין לַזָּבִים וְלַמְצֹרָעִים וּלְקַדֵּשׁ מֵהֶן מֵי חַטָּאת:
משנה ח: להבנת המשנה יש להקדים, שיש שני מיני מים המטהרים: א. מעיין, והיינו מים חיים הנובעים מהאדמה, ומים אלו מטהרים גם כשהם 'זוחלים', וכגון נהר שמקור מימיו ממעיין, מטהר גם כשמימיו זורמים, ואפילו בשיעור כל שהוא של מים. ב. מקוה, והיינו מים המכונסים במקום אחד, ואינם באים ממעיין אלא מגשמים, ומים אלו מטהרים רק כשהם קוויים ועומדים במקום אחד, ללא זחילה כלל, ורק כשיש בהם ארבעים סאה. ומשנתנו דנה במי הים, האם דינם כמי מקוה או כמי מעיין. כָּל הַיַּמִּים שבעולם, דינם כְּמִקְוֶה, שהם מטהרים רק כשהמים שבהם עומדים במקום אחד, ורק כשיש בהם ארבעים סאה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א י) 'וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים', הרי שכל הימים מכונים בתורה בשם 'מקוה מים', ודינם כמקוה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, רק הַיָּם הַגָּדוֹל דינו כְּמִקְוֶה, לֹא נֶאֱמַר בתורה לשון 'יַמִּים' אֶלָּא על הים הגדול בלבד, שאליו נקוו המים בבריאת העולם (והוא ים אוקיינוס, והים הסמוך לארץ ישראל וכל שאר הימים המחוברים זה לזה), ומכונה 'ימים' בלשון רבים כיון שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מִינֵי יַמִּים הַרְבֵּה, שכל הנחלים זורמים אליו, אבל שאר הימים (כגון ים כנרת וים המלח) דינם כמים חיים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַיַּמִּים מְטַהֲרִין אפילו בְּמים זוֹחֲלִין, כיון שהנחלים זוחלים אליהם, ולענין זה דינם שוה למעיין (ובכך הם שונים ממי מקוה, שאינם מטהרים כשהם זוחלים), וּמכל מקום הם פְסוּלִין לַזָּבִים, הצריכים לטבול ב'מים חיים', וְלַמְצֹרָעִים, הצריכים מים חיים כדי לשחוט לתוכם את הצפור שהם מביאים לטהרתם, וּלְקַדֵּשׁ מֵהֶן מֵי חַטָּאת של אפר פרה אדומה, שיש צורך לכך במים חיים, ומי הים אינם נקראים מים חיים, שהרי הכתוב קרא לימים בלשון 'מקוה'.
