מסכת שבת, פרק א, משנה ז

משנה ז: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹכְרִין לַנָּכְרִי, וְאֵין טוֹעֲנִין עִמּוֹ, וְאֵין מַגְבִּיהִין עָלָיו, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לְמָקוֹם קָרוֹב. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.

משנה ז: המשניות הבאות עוסקות במחלוקות נוספות שבין בית שמאי ובית הלל, בהלכות הנוגעות לערב שבת: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹכְרִין שום דבר לַנָּכְרִי בערב שבת, וְאֵין טוֹעֲנִין עִמּוֹ על החמור, אף שהמשא והחמור שייכים לגוי, וְאֵין מַגְבִּיהִין עָלָיו – אין מסייעים לגוי עצמו לטעון משא על כתפו, אֶלָּא אם יש שהות ביום כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ הגוי לְמָקוֹם קָרוֹב, שאם לא כן יש חשש שיסברו בני אדם שהיהודי שולח את הגוי שיעביר עבורו משאות בשבת. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין, אם יוצא הגוי מפתח ביתו של הישראל מבעוד יום.