מסכת שבת, פרק א, שיעור 22

גמרא

שנינו במשנה, 'לא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה', הגמרא דנה עתה האם מותר לאדם לצאת עטור בתפילין בערב שבת עם חשיכה: תַּנָּא דְבֵי שְׁמוּאֵל – נשנתה ברייתא זו בבית מדרשו של שמואל [ובגמרא הגירסא 'תנא דברי רבי ישמעאל'], יוֹצֵא אָדָם כשהוא עטור בִּתְפִלָּיו עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה. מבררת הגמרא, מַאי טַעֲמָא – מה הטעם לדין זה, כלומר, מדוע לא גזרו אף בזה שמא ישכח ויצא עמהם בשבת, כֵּיוָן דְּאָמַר רַבָּה בַּר הוּנָא, חַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בִּתְפִלָּיו כָּל שָׁעָה וְשָׁעָה, ולמד כן בקַל וָחוֹמֶר מִצִּיץ שהיה על מצח הכהן הגדול, וּמַה צִּיץ, שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא אַזְכָּרָה אַחַת של שם ה', אָמְרָה תּוֹרָה (שמות כח, לח) 'וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד', ללמד שֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ [שהרי כבר נאמר 'והיה על מצח אהרן', ופסוק זה מיותר לדרשה], תְּפִלִּין, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כַּמָּה אַזְכָּרוֹת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שלא יסיח האדם דעתו מהם כל זמן שהוא עטור בהם, הִלְכָּךְ מִדְכַּר דְּכִירֵי לְהוּ – ולכן הוא זוכרם תמיד, ואין חשש שישכח ויצא בהם בשבת.

תַּנְיָא – שנינו בברייתא, חֲנַנְיָא אוֹמֵר, חַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בְּבִגְדוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה, לבדוק שאינו מטלטל עמו דבר בשבת. אָמַר רַב יוֹסֵף הִלְכְתָא רַבָּתִי לְשַׁבָּת – הלכה גדולה נאמרה כאן, להפריש את האדם מאיסור שבת.

שנינו במשנה, 'וְלֹא יְפַלֶּה אֶת כֵּלָיו'. מבאר הרי"ף, פֵּרוּשׁ, לֹא יְפַלֶּה אָדָם אֶת כֵּלָיו בשבת לְאוֹר הַנֵּר, כפי שסיימה המשנה לגבי קריאה בספר, ובשני הדברים הטעם הוא מחשש שֶׁמָּא יַטֶּה.

אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל, לא רק קריאה ופילוי בגדים נאסרו לאור הנר, אלא אף דברים אחרים המצריכים עיון מסוים, ולכן אֲפִילוּ לְהַבְחִין בֵּין בִּגְדּוֹ לְבִגְדֵי אִשְׁתּוֹ, לְאוֹר הַנֵּר, לֹא – אסור הדבר בשבת. אָמַר רָבָא, לֹא אֲמָרָן – לא נאמר דין זה אֶלָּא לִבְנֵי – לתושבי העיר מְחוֹזָא (דְּלָבְשֵׁי לְבָנִים) שהיו עשירים וגם הגברים היו לובשים בגדים רחבים הדומים לבגדי נשים, וצריך עיון כדי להבחין ביניהם, וחששו שמא יטה, אֲבָל בגדיהם דִּבְנֵי חַקְלַיְיתָא – עובדי אדמה, שבגדיהם צרים, מֵידַע יְדִיעֵי – ניכר ההבדל בין בגדי הנשים לבגדי הגברים, ומותר להבחין ביניהם לאור הנר. וְדִבְנֵי מְחוֹזָא נָמִי – ואף בבגדי בני העיר מחוזא, לֹא אֲמָרָן שבגדי הנשים והגברים דומים, אֶלָּא בְּבגדי נשים זְקֵנוֹת, שהם בגדים צרים, אֲבָל בִּילָדוֹת – בבגדי נשים צעירות, שהם רחבים מאד, לֹא – אינם דומים לבגדי הגברים, ומותר להבחין ביניהם לאור הנר.

אגב האמור במשנתנו שאין לפלות בגדיו בשבת לאור הנר, מביאה הגמרא ברייתא בענין דומה: תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, אֵין פּוֹלִין את הבגדים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אף בימות החול, מִפְּנֵי הַכָּבוֹד של העוברים ושבים, שדבר מאוס הוא לבער את הכינים מהבגדים בפניהם. כַּיּוֹצֵא בּוֹ – כעין דין זה אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וְאָמְרֵי לֵהּ – ויש אומרים שאָמַר כן רַבִּי נְחֶמְיָה, אֵין עוֹשִׂין אַפִּיקְטוֹזִין – אין גורמים הקאה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, מִפְּנֵי הַכָּבוֹד של העוברים ושבים ['אפיקטוזין' היא מילה המורכבת משלש מילים, 'אפיק טפי זון', להוציא את המזון המיותר].