מסכת שבת, פרק ג, שיעור 80

אגב מעשה זה, שבו הורה רבי בבית המרחץ כיצד לנהוג, מביאה הגמרא מימרות בענין הרהור ולימוד תורה בבית המרחץ ובית הכסא: אָמַר רַבִּי אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בְּכָל מָקוֹם מֻתָּר לְהַרְהֵר בדברי תורה, חוּץ מִבֵּית הַכִּסֵּא וּבֵית הַמֶּרְחָץ, שהם מקומות שאינם נקיים. אָמַר אַבַּיֵּי, דְּבָרִים שֶׁל קֹדֶשׁ – דברי תורה, אָסוּר לְאָמְרָן במקומות אלו, אפילו בִּלְשׁוֹן חוֹל – בשפת לעז, שאינה לשון הקודש. וּדְבָרִים שֶׁל חוֹל מֻתָּר לְאָמְרָן אפילו בִּלְשׁוֹן הקֹדֶשׁ.

וּלְעִנְיַן אַפְרוּשֵׁי מֵאִיסּוּרָא – והרואה את חבירו עומד לעבור איסור בבית הכסא או בית המרחץ, ורוצה לומר לו שהדבר אסור, אף שנמצא אומר לו דבר תורה, אֲפִילּוּ בִּלְשׁוֹן קֹדֶשׁ שָׁרֵי – מותר לומר לו. דְּהָא – שהרי במעשה שהביאה הגמרא מוכח שרַבִּי אָמַר לֵיהּ לְרַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי 'טוֹל בִּכְלִי שֵׁנִי וְתֵן', אף שיש בזה הוראה של דבר הלכה, שאסור ליתן בכלי ראשון, מותר הדבר מפני שבא להפרישו מאיסור [ואף שניתן ללמוד מכך שבכלי שני מותר, ובזה אין משום הפרשה מאיסור, מכל מקום כיון שלא אמר לו זאת בדרך הלכה אלא בדרך ציווי לעשות פעולה מסוימת, מותר הדבר (ר"ן)]. וְאָמְרִינַן נַמִּי – וכן הובא בגמרא מעשה נוסף, ממנו מוכח שמותר לומר דברי תורה במקומות אלו כדי להפריש את האדם מאיסור: אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל, מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִידוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר שֶׁנִּכְנַס אַחֲרָיו לְבֵית הַמֶּרְחָץ, וּבִקֵּשׁ לְהָדִיחַ לוֹ קַרְקַע במים, וְאָמַר לוֹ רבי מאיר 'אֵין מְדִיחִין', והיינו משום גזירת חכמים שמא יבא להשוות גומות שבקרקע, ועובר משום 'בונה'. ביקש אותו תלמיד לָסוּךְ לוֹ (שמן) את הקרקע במים מבושמים כדי שיהיה ריח טוב (מאירי), וְאָמַר לוֹ אֵין סָכִין, ואף בזה הטעם הוא מחשש שיבא להשוות גומות [ואף שהדחה וסיכה שייכים רק בקרקע מרוצפת, שבה אין גומות כלל, מכל מקום גזרו איסור בזה משום קרקע שאינה מרוצפת, שיבואו לטאטא אותה בשבת, וישוו גומות (חידושי הר"ן)].

משנה

המשניות הבאות עוסקות בדין כלי שהוסר מהאש והוא עדיין חם, האם ובאילו אופנים מותר ליתן לתוכו מים קרים: מוּלְיָיר הַגָּרוּף – כלי שמחממים בו מים, שיש בו בית קיבול לגחלים השומרים על חומו, וגרפו את אותם גחלים, ואין חומו גדול כל כך, שׁוֹתִין מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת – מותר להשתמש בו לשתיה בשבת, כלומר, ליתן בתוכו מים קרים כדי שיפשירו. אַנְטִיכִי, שזהו כלי שחומו גדול, וכמו שיבואר בגמרא, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא גְּרוּפָה (וקטומה), ואין בה עתה גחלים, אֵין שׁוֹתִין הֵימֶנָּה בְּשַׁבָּת – אין ליתן בה מים קרים, כיון שחומה גדול מאד, והמים הללו יתבשלו.