מסכת שבת, פרק יז, משנה ג

משנה ג: קָנֶה שֶׁל זֵיתִים אִם יֶשׁ קֶשֶׁר בְּרֹאשׁוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה וְאִם לָאו אֵין מְקַבֵּל טֻמְאָה בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִטָל בַּשַּׁבָּת:
משנה ג: משנתנו ממשיכה בדיני מוקצה (ומביאה אגב כך דין השייך להלכות טומאה וטהרה):
קָנֶה שֶׁל זֵיתִים – קנה העשוי להפוך בו את הזיתים האסופים בבית הבד, אִם יֶשׁ קֶשֶׁר בְּרֹאשׁוֹ – אם יש בראשו כמין 'פקק' שיש בקני סוף, ויש בו בית קיבול מראשו ועד הפקק ונאסף בו מעט שמן, ועל ידי זה רואים את מידת השמנוניות של הזיתים, מְקַבֵּל טֻמְאָה, כדין כלי עץ שיש לו בית קיבול. וְאִם לָאו, הרי הוא ככל כלי עץ שאין לו בית קיבול, ואֵין מְקַבֵּל טֻמְאָה. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – בין אם יש לו קשר ובין אם אין לו קשר, נִטָל בַּשַּׁבָּת – מותר לטלטלו בשבת, ככל כלי שמלאכתו לאיסור שמיטלטל לצורך גופו או מקומו.