מסכת שבת, פרק כג, משנה ב

משנה ב: מוֹנֶה אָדָם אֶת אוֹרְחָיו וְאֶת פַּרְפְּרוֹתָיו מִפִּיו, אֲבָל לֹא מִן הַכְּתָב. וּמֵפִיס עִם בָּנָיו וְעִם בְּנֵי בֵיתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת מָנָה גְדוֹלָה כְּנֶגֶד קְטַנָּה, מִשּׁוּם קֻבְיָא. וּמַטִילִין חֲלָשִׁים עַל הַקֳּדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל לֹא עַל הַמָּנוֹת:
משנה ב: מוֹנֶה אָדָם בשבת אֶת אוֹרְחָיו, וְאֶת פַּרְפְּרוֹתָיו – המנות שהוא עתיד להגיש להם, מִפִּיו, אֲבָל לֹא ימנה אותם מִן הַכְּתָב שהכין מערב שבת, מחשש שיבא למחוק. וּמֵפִיס – מטיל גורלות עִם בָּנָיו וְעִם בְּנֵי בֵיתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן, מי יקבל כל מנה ומנה, כיון שהם סמוכים על שולחנו, ואינם מקפידים על כך, ומחמת כן אין זו נחשבת כמדידה, האסורה בשבת. אבל כאשר אין כל המנות שלו, אלא עושה גורל עם בני אדם אחרים על חלוקת החלקים השייכים לשניהם יחד בשותפות, אסור לעשות כן, כיון שהם מקפידים, ונראה הדבר כמדידה, האסורה בשבת. וביום חול מותר לעשות גורלות אף עם אחרים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת מָנָה גְדוֹלָה כְּנֶגֶד קְטַנָּה, מִשּׁוּם קֻבְיָא – כיון שזהו כמשחק בקוביא, שהאחד מרויח וחבירו מפסיד, ומשחק זה אסור משום גזל, שאין המפסיד מתרצה לכך בלב שלם. וּמַטִילִין בבית המקדש חֲלָשִׁים – גורלות עַל הַקֳּדָשִׁים שנשחטו בְּיוֹם טוֹב, לחלקם בין הכהנים, אֲבָל לֹא עַל הַמָּנוֹת של הקדשים שנשארו מערב יום טוב.