מסכת תענית, פסקי הלכות, פרק א (א)
(פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)
א. ביום טוב של שמיני עצרת, בתפילת מוסף, מתחילים להזכיר 'משיב הרוח ומוריד הגשם' ובחוץ לארץ מתחילים ביום טוב ראשון של שמיני עצרת], עד יום טוב ראשון של פסח בתפילת שחרית.
ב. בימות הגשמים, אם לא אמר 'משיב הרוח' אינו חוזר, ואפילו אם ביקש שלא תנשב רוח ולא ירד טל, אינו חוזר. אך אם לא אמר 'מוריד הגשם', חוזר, ואם הזכיר 'מוריד הטל', אינו חוזר.
ג. אין חיוב להזכיר בתפילה 'משיב הרוח' ו'מוריד הטל', כיון שלעולם אין הם נעצרים לגמרי, אך אם רוצה האדם רשאי הוא להזכירם.
ד. האומר בימות החמה 'משיב הרוח', אינו חוזר. אך אם אמר 'מוריד הגשם', חוזר.
ה. בימות הגשמים מבקשים בתפילה 'ותן טל ומטר לברכה', ומתחילים בז' במרחשוון, עד יו"ט ראשון של פסח. ובחוץ לארץ מתחילים לבקש מיום שישים של תקופת תשרי.
ו. אם שכח לומר 'ותן טל ומטר לברכה' בברכת השנים, יבקש ב'שומע תפילה'. ואם שכח גם שם, ועקר רגליו בסיום התפילה, חוזר לראש התפילה.
ז. כאשר יורדים גשמים מרובים בשיעור שנקווים מים רבים על הארץ, ובכל טיפה שיורדת נראה שהמים שעל הקרקע קופצים לקראתה, יש להודות לה' ולומר 'מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו', וממשיך בנוסח 'ואילו פינו מלא שירה כים' שבנשמת כל חי, עד 'הן הם יודו ויברכו את שמך', וחותם ברוך רוב ההודאות ואל ההודאות'.
ח. אם לא ירדו גשמים בארץ ישראל עד י"ז במרחשוון, מתחילים תלמידי חכמים להתענות בימים שני וחמישי ושני, ותעניות אלו מתחילות בעלות השחר, ומותרים בהם במלאכה, ברחיצה, בסיכה, בנעילת הסנדל ובתשמיש המטה.
ט. תעניות אלו של תלמידי חכמים, אין מתענים בראשי חודשים, ולא בחנוכה ופורים.
י. גם מי שהוא רק בגדר 'תלמיד', והיינו ששואלים אותו הלכה בכל מקום, ויודע היכן נמצאת הלכה זו, ואפילו במסכת כלה, ראוי לו להתענות תעניות אלו, ואין בכך משום גאוה.
(ספר יוחסין)
