מסכת תענית, פרק א, משניות ד-ה
משנה ד: הִגִּיעַ שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, הִתְחִילוּ הַיְחִידִים מִתְעַנִּין שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת. אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחָשֵׁכָה, וּמֻתָּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה:
משנה ה: הִגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵו וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שָׁלשׁ תַּעֲנִיוֹת עַל הַצִּבּוּר. אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחָשֵׁכָה, וּמֻתָּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה:
משנה ד: ממשנה זו ואילך מתחילות הלכות תעניות, כאשר אין הגשמים יורדים כראוי. הִגִּיעַ שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן וְעדיין לֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, שכבר עברו שלשה זמנים הראויים לירידת גשמים, והם ג' חשון, ז' חשון, וי"ז חשון, הִתְחִילוּ הַיְחִידִים – תלמידי חכמים, המיוחדים במעשיהם, מִתְעַנִּין שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת, והם שני וחמישי ושני, ואין זו תענית גמורה של לילה ויום, אלא אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחָשֵׁכָה – בליל התענית, וּביום התענית עצמו הם מֻתָּרִין בִּמְלָאכָה, וּבִרְחִיצָה, וּבְסִיכָה, וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה:
משנה ה: ממשיכה המשנה, אם כבר הִגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵו, וְעדיין לֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שָׁלשׁ תַּעֲנִיוֹת עַל הַצִּבּוּר, ובתעניות אלו אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחָשֵׁכָה – בליל התענית, שאין התענית מתחילה אלא מהבוקר, וּביום התענית עצמו מֻתָּרִין בִּמְלָאכָה, וּבִרְחִיצָה, וּבְסִיכָה, וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה:
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
