מסכת תענית, פרק ג, משנה ב

משנה ב: יָרְדוּ לַצְּמָחִין אֲבָל לֹא יָרְדוּ לָאִילָן, לָאִילָן וְלֹא לַצְּמָחִים, לָזֶה וְלָזֶה אֲבָל לֹא לַבּוֹרוֹת לַשִּׁיחִין וְלַמְּעָרוֹת, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן מִיָּד:

אם יָרְדוּ גשמים המועילים לַצְּמָחִין הרכים, כגון שירדו בנחת, ואינם משקים בעומק האדמה, כנצרך לאילנות, אֲבָל לֹא יָרְדוּ לָאִילָן, ומדובר בזמן שהאילנות מלבלבים, שאם לא יירדו גשמים מיד, לא יוציאו האילנות ענפיהם, או שירדו לָאִילָן, והיינו גשמים חזקים, וְלֹא ירדו כנצרך לַצְּמָחִים, וזה סימן שהגשמים הנצרכים לצמחים יתאחרו הרבה, או לא ירדו כלל, או אף אם ירדו גשמים כנצרך לָזֶה וְלָזֶה – לצמחים ולאילנות, אֲבָל לֹא כראוי לַבּוֹרוֹת לַשִּׁיחִין וְלַמְּעָרוֹת, שיתמלאו במים לצורך שתיית בני אדם, ויש סכנה שימותו בצמא, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן מִיָּד: