מסכת תרומות, פרק ג, משנה ט
משנה ט: הַנָּכְרִי וְהַכּוּתִי, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה, וּמַעַשְׂרוֹתֵיהֶן מַעֲשֵׂר, וְהֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּשׁ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין לַנָּכְרִי כֶּרֶם רְבָעִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יֶשׁ לוֹ. תְּרוּמַת הַנָּכְרִי מְדַמַּעַת, וְחַיָּבִין עָלֶיהָ חֹמֶשׁ. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר:
משנה ט: הַנָּכְרִי וְהַכּוּתִי, אם הפרישו תרומות ומעשרות מהתבואה של עצמם, שצמחה בארץ ישראל, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה, וּמַעַשְׂרוֹתֵיהֶן מַעֲשֵׂר, וְכן אם הקדישו מנכסיהם, הֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּשׁ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אף שאיסור ערלה בשלשת השנים הראשונות של עצי הפרי נוהג גם באילנות של נכרים, מכל מקום אֵין לַנָּכְרִי כֶּרֶם רְבָעִי – אין פירות השנה הרביעית קדושים, כפי שהם קדושים אצל ישראל, שאסור לאוכלם ללא פדיון, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יֶשׁ לוֹ כרם רבעי.
מדין תורה כל איסור שהתערב בהיתר, אם ההיתר מרובה על האיסור, האיסור בטל ברוב ומותר, אמנם מדרבנן יש צורך בשיעורים שונים כדי להתיר איסור שהתערב בהיתר, והדין הוא שתרומה שנפלה לחולין אוסרת את כל התערובת, עד שיהיה כנגדה מאה חלקים של חולין, ומבארת המשנה שדין זה הוא אף בתרומה של נכרי: תְּרוּמַת הַנָּכְרִי, שנפלה לחולין, מְדַמַּעַת, ויש צורך במאה חלקים של חולין כדי להתירה, וְחַיָּבִין עָלֶיהָ חֹמֶשׁ – זר שאכלה בשגגה, חייב קרן וחומש, כדין האוכל תרומה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר מחומש (אך מודה רבי שמעון שתרומתו מדמעת).
