מסכת תרומות, פרק ח, משנה יא

משנה יא: וְעַל זוֹ וְעַל זוֹ אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לֹא זוֹ הִיא תְרוּמָה שֶׁאֲנִי מֻזְהָר עָלֶיהָ מִלְּטַמְּאָהּ, אֶלָּא מִלְּאָכְלָהּ. וּבַל תְּטַמְּאָהּ כֵּיצַד, הָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְכִכָּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה בְיָדוֹ, אָמַר לוֹ נָכְרִי, תֶּן לִי אַחַת מֵהֶן וַאֲטַמְּאָהּ, וְאִם לָאו, הֲרֵי אֲנִי מְטַמֵּא אֶת כֻּלָּהּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יְטַמֵּא אֶת כֻּלָּהּ, וְאַל יִתֶּן לוֹ אַחַת מֵהֶן וִיטַמֵּא. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, יַנִּיחַ לְפָנָיו אַחַת מֵהֶן עַל הַסָּלַע:

משנה יא: במשנה לעיל (משנה ח) הובאה דעת רבי אליעזר לגבי חבית של תרומה שהיא ספק טמאה, שעליו לשומרה שלא תיטמא בודאי, ובמשנה לעיל (משנה י) הובאה דעתו לענין חבית שמן של תרומה שהחל השמן שבה להשפך, ואינו יכול להציל אפילו רביעית בטהרה, שאסור לאדם לגרום טומאה לשמן ולהצילו בכלים טמאים או בידיו, אלא יניחנו להאבד. וְעַל זוֹ וְעַל זוֹ – על שתי תרומות אלו, ספק טמאה וההולכת לאיבוד, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לֹא זוֹ הִיא תְרוּמָה שֶׁאֲנִי מֻזְהָר עָלֶיהָ להמנע מִלְּטַמְּאָהּ, ומותר לטמאה בידים, אֶלָּא אני מוזהר רק להמנע מִלְּאָכְלָהּ. מוסיף רבי יהושע ומבאר, וּבַל תְּטַמְּאָהּ כֵּיצַד – באילו אופנים יש איסור לטמא תרומה, כגון שהָיָה אדם עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְכִכָּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה בְיָדוֹ, אָמַר לוֹ נָכְרִי, תֶּן לִי אַחַת מֵהֶן וַאֲטַמְּאָהּ, וְאִם לָאו, הֲרֵי אֲנִי מְטַמֵּא אֶת כֻּלָּהּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עליו להניח לגוי שיְטַמֵּא אֶת כֻּלָּהּ, וְאַל יִתֶּן לוֹ בידים אפילו אַחַת מֵהֶן וִיטַמֵּא. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, כיון שאדם מוזהר על שמירת התרומה מטומאה, יַנִּיחַ לְפָנָיו אַחַת מֵהֶן עַל הַסָּלַע, שיטמאנה, ועל ידי זה יציל את שאר הככרות מטומאה.