מסכת תרומות, פרק ח, משנה יב
משנה יב: וְכֵן נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ לָהֶם נָכְרִים, תְּנוּ אַחַת מִכֶּם וּנְטַמֵּא, וְאִם לָאו, הֲרֵי אָנוּ מְטַמְּאִים אֶת כֻּלְּכֶם, יְטַמְּאוּ אֶת כֻּלָּן, וְאַל יִמְסְרוּ לָהֶם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל:
משנה יב: המשנה מביאה עתה דין דומה בענין אחר: וְכֵן קבוצת נָשִׁים, שֶׁאָמְרוּ לָהֶם נָכְרִים, תְּנוּ לנו מרצונכם אַחַת מִכֶּם, וּנְטַמֵּא אותה בעל כרחה, וְאִם לָאו, הֲרֵי אָנוּ מְטַמְּאִים אֶת כֻּלְּכֶם, מוטב שיְטַמְּאוּ הנכרים אֶת כֻּלָּן, וְאַל יִמְסְרוּ לָהֶם מרצונם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, שאין דוחים נפש מפני נפש, ודין זה הוא לדברי הכל, בין לרבי אליעזר ובין לרבי יהושע.
