משנה ג: וְחַיֶּבֶת בְּמַעַשְׂרוֹת וּבְמַעֲשַׂר עָנִי, וַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל וַעֲנִיֵּי כֹהֲנִים נוֹטְלִים, וַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל מוֹכְרִין אֶת שֶׁלָּהֶם לְכֹהֲנִים בִּדְמֵי תְרוּמָה, וְהַדָּמִים שֶׁלָּהֶם. הַחוֹבֵט מְשֻׁבָּח. וְהַדָּשׁ כֵּיצַד יַעֲשֶׂה, תּוֹלֶה כְפִיפוֹת בְּצַוְּארֵי בְהֵמָה וְנוֹתֵן לְתוֹכָן מֵאוֹתוֹ הַמִּין, נִמְצָא לֹא זוֹמֵם אֶת הַבְּהֵמָה וְלֹא מַאֲכִיל אֶת הַתְּרוּמָה:
משנה ג: משנתנו ממשיכה לבאר את דין שדה של גידולי תרומה, שמדרבנן דינם כתרומה: וְחַיֶּבֶת בתרומות, בְּמַעַשְׂרוֹת וּבְמַעֲשַׂר עָנִי, כיון שמן התורה הגידולים הם חולין, וַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל וַעֲנִיֵּי כֹהֲנִים נוֹטְלִים, וַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל, שאינם רשאים לאכול את גידולי התרומה מוֹכְרִין אֶת שֶׁלָּהֶם לְכֹהֲנִים, בִּדְמֵי תְרוּמָה, וְהַדָּמִים שֶׁלָּהֶם, כדין חולין גמורים. הַחוֹבֵט תבואה זו במקלות, ואינו דש אותה על ידי פרות וכדומה, הרי זה מְשֻׁבָּח, וְהַדָּשׁ אותה על ידי פרות כֵּיצַד יַעֲשֶׂה, והרי אם יחסום את הפרה יעבור על איסור 'לא תחסום שור בדישו', ואם יניח לפרה לאכול, הרי היא אוכלת תבואת תרומה, ואסור לישראל להניח לפרתו לאכול בתרומה, ולכן תּוֹלֶה כְפִיפוֹת – סלים בְּצַוְּארֵי הבְהֵמָה הדשה, וְנוֹתֵן לְתוֹכָן מֵאוֹתוֹ הַמִּין שהיא דשה בו, אם דשה חטים נותן שם חטים, ואם שעורים, שעורים, נִמְצָא על ידי זה שהוא לֹא זוֹמֵם אֶת הַבְּהֵמָה, כדי שלא יעבור באיסור, וְלֹא מַאֲכִיל אֶת הַתְּרוּמָה, אלא היא אוכלת מהסל של החולין התלוי על צוארה.
