מסכת תרומות, פרק יא, משנה ט
משנה ט: כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה, מַאֲכִילִין אוֹתָם לַבְּהֵמָה וְלַחַיָּה וְלַתַּרְנְגוֹלִים. יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׂכַר פָּרָה מִכֹּהֵן, מַאֲכִילָהּ כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה. וְכֹהֵן שֶׁשָּׂכַר פָּרָה מִיִּשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁמְּזוֹנוֹתֶיהָ עָלָיו, לֹא יַאֲכִילֶנָּה כַרְשִׁינֵי תְרוּמָה. יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁם פָּרָה מִכֹּהֵן, לֹא יַאֲכִילֶנָּה כַרְשִׁינֵי תְרוּמָה. וְכֹהֵן שֶׁשָּׁם פָּרָה מִיִּשְׂרָאֵל, מַאֲכִילָהּ כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה:
משנה ט: כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה, שזהו מין מאכל העומד בעיקר למאכל בהמה, כיון שהוא ראוי קצת למאכל אדם חייבים להפריש ממנו תרומות ומעשרות, אך כיון שהוא עומד בעיקר למאכל בהמה מַאֲכִילִין אוֹתָם הכהנים לַבְּהֵמָה וְלַחַיָּה וְלַתַּרְנְגוֹלִים השייכים להם, בשונה מתרומה שהיא מאכל אדם, שאסור להאכילה לבהמות.
יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׂכַר פָּרָה מִכֹּהֵן, אף שכעת חיוב המזונות מוטל על הישראל, מכל מקום כיון שהבהמה עצמה שייכת לכהן, מַאֲכִילָהּ הישראל כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה, ואף שנמצא עתה שהישראל פוטר את עצמו מחיובו לתת מזונות לבהמה זו על ידי כרשיני תרומה השייכים לכהנים, אין בזה משום גזל, כיון שיכול הוא לתת את הכרשינים לבעל הבהמה, שהוא כהן, והלה היה מאכיל את בהמתו בכרשינים אלו, והרי זה כאילו ידוע לנו בבירור שהכהן בעל הבהמה מתרצה בכך, שעל ידי זה יתן השוכר לבהמתו יאכילנה ברווח, כיון שבין כך אין לו למי להאכיל כרשינים אלו, והרי זה כאילו זכה בעל הפרה בכרשיני התרומה, ומאכילם לבהמתו.
וְכֹהֵן שֶׁשָּׂכַר פָּרָה מִיִּשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁמְּזוֹנוֹתֶיהָ מוטלות עתה עָלָיו – על הכהן השוכר, לֹא יַאֲכִילֶנָּה כַרְשִׁינֵי תְרוּמָה, כיון שגוף הבהמה שייך לישראל, אסור להאכילה תרומה.
יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁם פָּרָה מִכֹּהֵן, כלומר, שקיבל מהכהן פרה, ושמו את שוויה כעת, והסכימו ביניהם שהישראל יפטמה, וכל הרווח שיהיה על ידי פיטום זה יותר משוויה כעת, יחלקו ביניהם, לֹא יַאֲכִילֶנָּה כַרְשִׁינֵי תְרוּמָה, כי אף שעד עתה היתה הפרה שייכת לכהן לבדו ומותר להאכילה כרשיני תרומה, הרי לאחר שקיבלה הישראל לפי השווי ששמו אותה הרי היא נחשבת כבהמתו של ישראל, שאסור להאכילה תרומה. וְכֹהֵן שֶׁשָּׁם פָּרָה מִיִּשְׂרָאֵל, וכפי שהתבאר, הרי לאחר השומא נחשבת הבהמה כשייכת לכהן, ומַאֲכִילָהּ כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה:
