מצוה כו) שלא נאמין באלוה בלתי ה' לבדו

פרשת יתרו

"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (שמות כ ג)

מצוות לא תעשה, שלא נאמין באלהים זולתי השם יתברך לבדו, שנאמר 'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני', ופירושו, לא תאמין באלוה אחר זולתי. וזאת המצוה היא העיקר הגדול שבתורה, שהכל תלוי עליו, כמו שאמרו חז"ל כל המודה בעבודה זרה, כאילו כפר בכל התורה כולה.

שורש מצוה זו נגלה וידוע.

פרטי דין זה, כגון מה שאמרו, שאם קבל באלוה אחר מכל הנבראים, ואפילו מודה שהקב"ה שולט עליו ועל אלוהותו, עובר על 'לא יהיה'.

ונוהגת מצוה זו באנשים ובנשים, בכל מקום ובכל זמן.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר החדש 'קדשנו במצוותיך'

מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא נַאֲמִין בְּשׁוּם אֱלֹהִים זוּלָתִי ה' יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ ג) 'לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי', וּפֵרוּשׁוֹ, לֹא תַּאֲמִין בֶּאֱלוֹהַּ אַחֵר זוּלָתִי. וְזֹאת הַמִּצְוָה הִיא הָעִקָּר הַגָּדוֹל שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁהַכֹּל תָּלוּי עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (ספרי ראה יא כח) 'כָּל הַמּוֹדֶה בָּעֲבוֹדָה זָרָה, כְּאִילּוּ כּוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּה'. וְאִסּוּר זֶה הוּא בְּאַחַת מִשָּׁלֹשׁ דְּרָכִים: א. אִם מְּקַבֵּל עָלָיו אֱלוֹהַּ לְשׁוּם דָּבָר זוּלָתִי ה' יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ. ב. הָעוֹבֵד אֶת אוֹתוֹ דָּבָר כְּדֶרֶךְ עֲבוֹדָתוֹ, כְּלוֹמַר כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹבְדִים אוֹתוֹ הַמַּאֲמִינִים בּוֹ (וּבָזֶה יֵשׁ אִיסּוּר נוֹסָף, כְּפִי שֶׁיְּבֹאַר לְהַלָּן (מצוה כט)). ג. אִם יַעַבְדֶנּוּ בְּאַחַת מֵאַרְבַּע עֲבוֹדוֹת יְדוּעוֹת, שֶׁהֵן זִבּוּחַ, קִטּוּר, נִסּוּךְ יַיִן וּזְרִיקַת דָּם וְכַדּוֹמֶה, וְהִשְׁתַּחֲוָיָה, אֲפִילוּ שֶּׁאֵין זוֹ דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתוֹ (וּבָזֶה יֵשׁ אִיסּוּר נוֹסָף, כְּפִי שֶּׁיְּבֹאַר לְהַלָּן (מצוה כח)), בְּכָל אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה אוֹפַנִּים אֵלּוּ, עָבַר עַל 'לֹא יִהְיֶה לְךָ'.

שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ נִגְלָה וְיָדוּעַ.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מַה שֶׁאָמְרוּ שֶׁאִם קִבֵּל בֶּאֱלוֹהַּ אֶחָד מִכָּל הַנִּבְרָאִים, וַאֲפִילוּ מוֹדֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵט עָלָיו וְעַל אֱלֹהוֹ, עָבַר עַל לֹא יִהְיֶה. וְעוֹד כָּתַב הָרַמְבַּ"ם, סְפָרִים רַבִּים חִבְּרוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בַּעֲבוֹדָתָהּ, הֵיאַךְ עִקָּר עֲבוֹדָתָהּ וּמַה מַעֲשֶׂיהָ וּמִשְׁפָּטֶיהָ, צִוָּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא לִקְרוֹת בְּאוֹתָם הַסְּפָרִים כְּלָל וְלֹא נְהַרְהֵר בָּהּ וְלֹא בְּדָבָר מִדְּבָרֶיהָ, וַאֲפִילוּ לְהִסְתַּכֵּל בִּדְמוּת הַצּוּרָה אָסוּר, שֶׁדָּבָר זֶה גּוֹרֵם לְהִפָּנוֹת אַחֲרֶיהָ וְלַעֲשׂוֹת כְּמוֹ שֶׁהֵם עוֹשִׂים (עבודה זרה ב ב). יִשְׂרָאֵל שֶׁעָבַד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, הֲרֵי הוּא כְּנָכְרִי לְכָל דְּבָרָיו, וְאֵינוֹ כְּיִשְׂרָאֵל שֶׁעוֹבֵר עֲבֵרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סְקִילָה, מוּמָר לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הֲרֵי הוּא מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּה (עבודה זרה ב ה). וְהַמְּקַבֵּל עָלָיו אֶחָד מִכָּל מִינֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בֶּאֱלוֹהַּ, חַיָּב סְקִילָה. וַאֲפִילוּ הִגְבִּיהַּ לְבֵנָה וְאָמַר לָהּ 'אֵלִי אַתָּה', וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּדִבּוּר זֶה, חַיָּב. וַאֲפִילוּ חָזַר בּוֹ בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר וְאָמַר 'אֵין זֶה אֵלִי', אֵין חֲזָרָתוֹ כְּלוּם, אֶלָּא נִסְקַל (עבודה זרה ג ד).

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים, בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְהָעוֹבֵר עַל מִצְוָה זוֹ וְעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה כְּדֶרֶךְ עֲבוֹדָתָהּ, אוֹ שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ עֲבוֹדָתָהּ אַךְ בְּאַחַת מֵאַרְבַּע עֲבוֹדוֹת שֶׁהֵן זִבּוּחַ, קִטּוּר, נִסּוּךְ וְהִשְׁתַּחֲוָיָה, בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה, חַיָּב סְקִילָה. וְאִם עָבַר בִּשְׁגָגָה, חַיָּב חַטָּאת.

וּמִצְוָה זוֹ הִיא מִכְּלָל הַשֶּׁבַע מִּצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם בִּכְלָלָן. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ חִלּוּק בִּפְרָטֵי הַמִּצְוָה בֵּין יִשְׂרָאֵל לִשְׁאָר הָאֻמּוֹת. וּמֵהֶם, שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא יִתְחַיֵּב לְעוֹלָם בְּלֹא עֵדִים וְהַתְרָאָה, וּשְׁאָר הָאֻמּוֹת אֵין צְרִיכִים הַתְרָאָה, לְפִי שֶּׁאֵין בָּהֶם חִלּוּק בֵּין שׁוֹגֵג לְמֵזִיד. וְכֵן יִתְחַיְּבוּ גַּם כֵּן לְלֹא עֵדִים, בְּהוֹדָאַת פִּיהֶם. וְעוֹד, שֶׁהָאֻמּוֹת בְּעוֹבְרָם עַל כָּל אַחַת מִמִּצְווֹתֵיהֶם יִתְחַיְּבוּ תָּמִיד מִיתָה, וְאִלּוּ יִשְׂרָאֵל יִתְחַיֵּב פְּעָמִים קָרְבָּן, פְּעָמִים מַלְקוֹת, פְּעָמִים מִיתָה, וּפְעָמִים אֵינוֹ מִתְחַיֵּב בְּכָל אֵלֶּה אֶלָּא שֶׁהוּא כְּעוֹבֵר עַל מִצְוַת מֶלֶךְ וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ.