מצוה נד) מצוות בית דין לדון דיני גנב
פרשת משפטים
"כי יגנוב איש…" (שמות כא לז)
מצוות עשה לדון בדיני הגנב, כמו שכתוב בפרשה 'כי יגנוב איש' וגו'. וענין הגנבה הוא הלוקח דבר מממון חברו, מביתו או מכיסו, בעת שלא יראה בעל הבית ולא ידע, וכן כל כיוצא בזה.
שרש מצות המשפט ידוע.
מדיני המצוה, שמשלם הגנב תשלומי כפל, ואם גנב שור או שה ושחטו או מכרו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ואם אין לו לשלם נמכר בגנבתו, וצריך שיהיו דמיו כדמי הגנבה או פחות, אבל היו דמיו יותר מדמי הגניבה, אינו נמכר.
ונוהגת מצוה זו באנשים, הראויים לדון, ובכל מקום שיש בית דין סמוכין בארץ ישראל מחייבים לשלם תשלומי ארבעה וחמשה. ואם אין סמוכין, אין להם כח לחייב אלא להחזיר את הגנבה או את דמיה. אבל מכירת הגנב עצמו אינה נוהגת אפילו בסמוכים אלא בזמן שהיובל נוהג.
"דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לָאוִין
כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם".
(מכות כג)
