מצוה עט) שלא לרחם על עני בדין
פרשת משפטים
"ודל לא תהדר בריבו" (שמות כג ג)
מצוות לא תעשה, שלא יחמול הדיין על החלש והדל בשעת הדין, אלא שידון את דינו לאמיתו, וישווה בין העשיר והדל, לחייבו לפרוע מה שהוא חייב, שנאמר 'ודל לא תהדר בריבו'. ונכפל דין זה במקום אחר, שנאמר (ויקרא יט טו) 'לא תשא פני דל', ופירשו חז"ל, שלא תאמר 'עני הוא זה, ואני והעשיר חייבים לפרנסו, אזכנו, ונמצא מתפרנס בנקיות', לכך נאמר 'לא תשא פני דל'.
שרש המצוה ידוע, שהשכל מעיד בהשוויית הדין, שדבר ראוי וכשר הוא.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים, הכשרים לדון.
"דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לָאוִין
כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם".
(מכות כג)
