מצוה קכז) מצות תוספת חמש לאוכל מן ההקדש או מועל בו

פרשת ויקרא

"נפש כי תמעול… והביא את אשמו… ואת חמישתו יוסף עליו" (ויקרא ה טו-טז)

מצוות עשה שכל הנהנה מן ההקדש, בין קדשי מזבח ובין קדשי בדק הבית, ואף בחרמי כהנים או בקדשים קלים, או אוכל תרומה בשוגג, מוסיף חומש על הקרן שמחזיר, ומביא קרבן על שגגתו איל בשני סלעים או יותר, והוא הנקרא אשם מעילות, שנאמר 'נפש כי תמעול מעל וגו', והביא את אשמו וגו', ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ואת חמישתו יוסף עליו'.

משרשי המצוה, לתת אימה ויראה על כל אדם מהתקרב בעניני הקדש, וכבר התבאר תועלת היראה וההגדלה בקודש אל בני אדם.

ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים, באנשים ובנשים.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר החדש 'קדשנו במצוותיך'

מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁכָּל הַנֶּהֱנֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁ, בֵּין קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וּבֵין קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, וְאַף בַּחֲרָמִים הַנִּתָּנִים לַכֹּהֲנִים, וְכֵן בְּקָדָשִׁים קַלִּים, אוֹ אוֹכֵל תְּרוּמָה בִּשְׁגָגָה, שֶׁיְּשַׁלֵּם כָּל מַה שֶׁאָכַל אוֹ נֶהֱנָה מִמֶּנּוּ, וְיוֹסִיף עַל כָּךְ חֹמֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה טו-טז) 'נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי ה' וְגוֹ' וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם וְאֶת חֲמִישִׁתוֹ יוֹסֵף עָלָיו וְנָתַן אֹתוֹ לַכֹּהֵן'. וּמִלְּבַד זֹאת עָלָיו לְהָבִיא קָרְבָּן עַל שִׁגְגָתוֹ אַיִל בְּשֹׁוִי שְׁנֵי סְלָעִים אוֹ יוֹתֵר, וְאַיִל זֶה נִקְרָא 'אָשָׁם מְעִילוֹת', וְהוּא אֶחָד מֵהַחַיָּבִים לְהָבִיא אָשָׁם וַדַּאי, כְּפִי שֶׁיְּבֹאַר לְהַלָּן (מצוה קכט)].

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, כְּדֵי לָתֵת אֵימָה וְיִרְאָה בְּלֵב כָּל אָדָם מִלְּהִתְקָרֵב לְעִנְיְנֵי הַקֹּדֶשׁ, וּכְפִי שֶׁהוּבָא לְעֵיל בְּעִנְיַן מִצְוַת בְּנִיַּת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ (מצוה צה) שֶׁתַּכְלִית הַבַּיִת הִיא לְהָכִין אֶת הַלְּבָבוֹת לַעֲבֹדַת ה', כִּי טֶבַע הָאָדָם לְהִמָּשֵׁךְ אַחַר פְּעֻלּוֹתָיו, וְעַל יְדֵי רִבּוּי הַפְּעֻלּוֹת הַטּוֹבוֹת וְהַתְמָדָתָן, מַחְשְׁבוֹת הַלֵּב נִטְהָרוֹת, מִתְלַבְּנוֹת וּמִזְדַקְקוֹת. וְה' חָפֵץ בְּטוֹבָתָן שֶׁל בְּרִיּוֹתָיו, וְלָכֵן צִיוָנוּ לִקְבֹּעַ מָקוֹם שֶׁיִּהְיֶה טָהוֹר וְנָקִי בְּתַכְלִית הַנְּקִיּוּת, לְטַהֵר שָׁם מַחְשְׁבוֹת בְּנֵי אִישׁ וּלְתַקֵּן לְבָבָם אֵלָיו בּוֹ. וּמִתּוֹךְ הֶכְשֵׁר הַמַּעֲשֶׂה וְטָהֳרַת הַמַּחְשָׁבָה שֶׁיִּהְיוּ לָנוּ שָׁם, יַעֲלֶה שִׂכְלֵנוּ וְיִדְבַּק בַּשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן. וְהִתְבָּאֵר עוֹד (מצוה צח) כִּי עִנְיַן הַגְדָּלַת כְּבוֹד הַבַּיִת הוּא כְּדֵי שֶׁכַּאֲשֶׁר יִרְאֵהוּ הָאָדָם יִכָּנְסוּ בְּלִבּוֹ מוֹרָא וַעֲנָוָה. וְדָבָר זֶה שַׁיָּךְ אַף בְּעִנְיַן זֶה שֶׁל מְעִילָה, שֶׁעַל יְדֵי חִיּוּבִים אֵלּוּ יִכָּנֵס בְּלֵב הָאָדָם מוֹרָא מֵעִנְיְנֵי הַקֹּדֶשׁ וְהַמִּקְדָּשׁ.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מַה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (קדושין נד:) שֶׁשְּׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁמָּעֲלוּ זֶה אַחַר זֶה, אִם הָרִאשׁוֹן הָיָה שׁוֹגֵג, הַשֵּׁנִי פָּטוּר, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר הִתְחַלֵּל הַהֶקְדֵּשׁ לְאַחַר שֶׁהָרִאשׁוֹן הִתְחַיֵּב בְּתַשְׁלוּמִים וּבְקָרְבָּן. וְאִם הָרִאשׁוֹן מָעַל בְּמֵזִיד, שֶׁאֵינוֹ חַיָּב קָרְבָּן, הַשֵּׁנִי מָעַל, וְחַיָּב לְהוֹסִיף חֹמֶשׁ וְקָרְבָּן אָשָׁם. וְאֵין אֶפְשָׁרוּת לִמְעוֹל פַּעַם שְׁנִיָּה לְאַחַר הַמְּעִילָה הָרִאשׁוֹנָה, אֶלָּא בִּבְהֵמוֹת קָדָשִׁים וּכְלֵי שָׁרֵת בִּלְבַד, כֵּיוָן שֶׁהֵם קְדוֹשִׁים קְדֻשַּׁת הַגּוּף, וְהַמְּעִילָה הָרִאשׁוֹנָה לֹא הוֹצִיאָה אוֹתָם לְחוּלִין. וְשִׁעוּר מְעִילָה, אֲפִילוּ בְּשָׁוֵה פְּרוּטָה. וּדְבָרִים שֶׁהֻתְּרוּ בָּאֲכִילָה מֵהַקָּרְבָּנוֹת, כְּגוֹן בְּשַׂר חַטָּאת וְאָשָׁם אַחַר זְרִיקַת דָּמָם, אוֹ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם אַחַר זְרִיקַת דַּם שְׁנֵי הַכְּבָשִׂים הַבָּאִים עִמּוֹ, אֵין בָּהֶן מְעִילָה, אֲפִילוּ אָכַל מֵהֶם זָר, וְאַף שֶׁאָסוּר לוֹ לְאוֹכְלָם, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהֵם מוּתָּרִים לְמִקְצָת בְּנֵי אָדָם לֵהָנוֹת בָּהֶם, וְהַיְנוּ לַכֹּהֲנִים, כָּל הַנֶּהֱנֶה מֵהֶם לֹא מָעַל, אֲפִילוּ אִם הֵם אֲסוּרִים לוֹ. וְתַשְׁלוּמֵי הַקֶּרֶן וַהֲבָאַת הַקָּרְבָּן מְעַכְּבִים אֶת הַכַּפָּרָה, וְאִילוּ תַּשְׁלוּם הַחֹמֶשׁ אֵינוֹ מְעַכֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה טז) 'בְּאֵיל הָאָשָׁם וְנִסְלַח לוֹ', לְלַמֵּד שֶׁרַק אַיִל וְאָשָׁם מְעַכְּבִים וְ'אָשָׁם' הָאָמוּר כָּאן הוּא הַקֶּרֶן], וְאֵין הַחֹמֶשׁ מְעַכֵּב. וְאַחַר שֶּׁהוֹסִיף הַמּוֹעֵל אֶת הַחֹמֶשׁ, אִם נֶהֱנָה בַּחֹמֶשׁ אַחַר כָּךְ, מוֹסִיף חֹמֶשׁ עַל חֹמֶשׁ, שֶׁהֲרֵי הַחֹמֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא כְּכָל הֶקְדֵּשׁ, שֶׁהַנֶּהֱנֶה מִמֶּנּוּ מוֹעֵל וְחַיָּב לְהוֹסִיף חֹמֶשׁ. וְשִׁעוּר חֹמֶשׁ הוּא אֶחָד מֵאַרְבָּעָה מֵהַקֶּרֶן, עַד שֶׁלְּאַחַר הַתַּשְׁלוּם נִמְצָא שֶׁהַחֹמֶשׁ הוּא חֵלֶק חֲמִישִׁי מֵהַקֶּרֶן וְהַחֹמֶשׁ יַחַד, וּכְגוֹן אִם הָיָה הַהֶקְדֵּשׁ שָׁוֶה אַרְבָּעָה דִּינָרִים, מוֹסִיף דִּינָר לְחֻמְּשׁוֹ, וְהַכֹּל יַחַד הֵם חֲמִשָּׁה דִּינָרִים.

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, בְּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים. וְהָעוֹבֵר עַל מִצְוָה זוֹ וְאָכַל אוֹ נֶהֱנָה בַּעֲשִׂיַּת מַעֲשֵׂה מִן הַהֶקְדֵּשׁ בְּשָׁוֵה פְּרוּטָה בִּשְׁגָגָה, מְשַׁלֵּם מַה שֶׁנֶּהֱנָה, וּמוֹסִיף חֹמֶשׁ, וּמֵבִיא קָרְבָּן (מצוה קכט). [וְאִם מָעַל בְּמֵזִיד, יְבֹאַר לְהַלָּן (מצוה תמז) שֶׁהוּא לוֹקֶה, וּמְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן בִּלְבַד, מַה שֶׁחִסֵּר מִן הַהֶקְדֵּשׁ, וְאֵינוֹ מוֹסִיף חֹמֶשׁ].