מצוה קעט) מצות קרבן זב כשיתרפא מזובו

פרשת מצורע

"וכי יטהר הזב מזובו…" (ויקרא טו יג)

מצוות עשה, שכאשר יתרפא הזב מזובו, יביא קרבן, שנאמר 'וכי יטהר הזב מזובו וגו' וביום השמיני יקח לו שתי תורים' וגו'.

משרשי המצוה מה שכתבנו לעיל, כי ענין הקרבן לרמז להשפלת יצר הגוף המתאווה ולהעלאת נפש השכל, ולכן כשנתרפא הזב ראוי לו להכיר רוע תאוותו, וליישר גופו בכל כוחו, ובענין הקרבן יתחיל לקחת מוסר.

ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר החדש 'קדשנו במצוותיך'

מִצְוַת עֲשֵׂה עַל הַזָּב שֶׁהִתְרַפֵּא מִזּוֹבוֹ, שֶׁיָּבִיא קָרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו יג-יד) 'וְכִי יִטְהַר הַזָּב מִזּוֹבוֹ וְגוֹ', וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח לוֹ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וּבָא לִפְנֵי ה' אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּנְתָנָם אֶל הַכֹּהֵן', וּשְׁנֵי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֵלּוּ בָּאִים אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעוֹלָה, וְהוּא נִקְרָא 'מְחֻסָּר כַּפָּרָה' עַד שֶׁיַּקְרִיבֵם.

מִשָּׁרְשֵׁי עִנְיַן הַקָּרְבָּן, הִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה צה) עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט, כֵּיוָן שֶׁעִקְּרֵי הַלְּבָבוֹת תְּלוּיִים בַּפְּעֻלּוֹת, וְכַאֲשֶׁר יֶחֱטָא הָאָדָם, לֹא יִטְהַר כָּרָאוּי מֵחֶטְאוֹ אֶלָּא בַּעֲשׂוֹתוֹ מַעֲשֵׂה גָּדוֹל עַל דְּבַר חֶטְאוֹ, לִטְרֹחַ לְהָבִיא קָרְבָּן מִבֵּיתוֹ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, אֶל הַכֹּהֵן, וְלַעֲשׂוֹת בּוֹ אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַכָּתוּב בְּפָרָשַׁת קָרְבָּן מְסֻיָּם זֶה, מִתּוֹךְ כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל הַהוּא יִקָּבַע בְּנַפְשׁוֹ רֹעַ הַחֵטְא, וְיִמָּנַע מִמֶּנּוּ פַּעַם אַחֶרֶת. וְאַף שֶׁקָּרְבְּנוֹת הַזָּב אֵינָם בָּאִים עַל חֵטְא מְסֻיָּם, מִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁמִּתְרַפֵּא הַזָּב רָאוּי לוֹ לְהַכִּיר רֹעַ תַּאֲוָתוֹ, וּלְיַשֵּׁר אֶת הַנְהָגַת גּוּפוֹ בְּכָל כֹּחוֹ, וְעַל יְדֵי הֲבָאַת הַקָּרְבָּן יַתְחִיל לָקַחַת מוּסָר.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מַה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (נדרים לה:) שֶׁאַף שֶׁכָּל מְחֻיְּבֵי קָרְבָּן אֵין אָדָם אַחֵר יָכוֹל לְהָבִיא עֲבוּרָם אֶת קָרְבָּנָם שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּם, בִּמְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה אֵין הַדִּין כֵּן, אֶלָּא אָדָם יָכוֹל לְהָבִיא קָרְבָּן עֲבוּר אַחֵר שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ.

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם. וְהָעוֹבֵר עַל מִצְוָה זוֹ וְלֹא הִקְרִיב קָרְבָּן בִּטֵל מִצְוַת עֲשֵׂה, וְהוּא מְחֻסָּר כַּפָּרָה, וְחֲבָל אִם יָמוּת לְלֹא הֲבָאַת קָרְבָּנוֹ, וְיִשָּׂא עֲווֹנוֹ בְּנַפְשׁוֹ.