מצוה רפ) שלא יאכל זר תרומה

פרשת אמור

"וכל זר לא יאכל קודש" (ויקרא כב י)

מצוות לא תעשה, שלא יאכל זר תרומה, שנאמר 'וכל זר לא יאכל קודש', וקיבלו חז"ל ש'קודש' האמור כאן היינו תרומה, וכן ביכורים, המכונים בתורה בלשון 'תרומה'.

משרשי המצוה, כי ממעלות הקודש, שיאכלוה משרתי השם ונשיהם ובניהם ועבדיהם אשר קנו להם, ויתנוהו לבהמתם ולכל חייתם, ולא שיאכלוה אחרים.

ונוהג איסור אכילת התרומה לזרים בכל ישראל, אנשים ונשים, בכל מקום שיש שם תרומה דאורייתא. ובזמן הזה נוהג איסורה מדרבנן בפירות ארץ ישראל.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר החדש 'קדשנו במצוותיך'

מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא יֹאכַל אָדָם זָר תְּרוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב י) 'וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ', וּפֵרְשׁוּ חֲזַ"ל שֶׁ'קֹּדֶשׁ' זֶה הוּא תְּרוּמָה, וּבִכְלָל זֶה גַּם הַבִּכּוּרִים, הַמְּכֻנִּים בַּפָּסוּק 'תְּרוּמַת יָדֶךָ' (דברים יב יז).

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, לְהַגְדִּיל וּלְיַקֵר בְּלֵב כָּל אָדָם כָּל אֲשֶׁר בַּקֹּדֶשׁ, וּמִמַּעֲלוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶּׁיֹּאכְלוּהוּ מְשָׁרְתֵי ה', נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְעַבְדֵיהֶם אֲשֶׁר קָנוּ לָהֶם, וְיִתְּנוּהוּ לִבְהֶמְתָּם וּלְכָל חַיָּתָם, אַךְ לֹא יֹאכְלוּהוּ אֲחֵרִים.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, שֶׁכָּל אֵשֶׁת כֹּהֵן אוֹכֶלֶת, אֲפִילוּ הִיא בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד (שֶׁקִּבֵּל אָבִיהָ עֲבוּרָהּ קִדּוּשִׁין, וּמִגִּיל זֶה רְאוּיָה הִיא לְנִשּׂוּאִין). וְעֶבֶד עִבְרִי שֶׁל כֹּהֵן אֵינוֹ אוֹכֵל, שֶׁהֲרֵי הוּא דּוֹמֶה לְשָׂכִיר, וְנֶאֱמַר (ויקרא כב י) 'תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ' (מצוה רפא), אֲבָל עֶבֶד כְּנַעֲנִי אוֹכֵל, שֶׁהֲרֵי הוּא 'קִנְיַן כַּסְפּוֹ'. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל (גיטין יב:) שֶׁעֶבֶד כֹּהֵן שֶׁבָּרַח מֵאֲדוֹנוֹ, רַשַּׁאי לְהַמְשִׁיךְ וְלֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה, כֵּיוָן שֶׁאַף כְּשֶׁאֵינוֹ תַּחַת יָד הַכֹּהֵן, הֲרֵי הוּא 'קִנְיַן כַּסְפּוֹ'. וְעֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁל כֹּהֵן שֶׁקָּנָה בְּעַצְמוֹ עֲבָדִים כְּנַעֲנִיִּים שֶׁיִּהְיוּ שֶׁלּוֹ (וּכְגוֹן שֶׁהָיָה לוֹ כֶּסֶף שֶׁקִּבֵּל עַל מְנָת שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְרַבּוֹ רְשׁוּת בּוֹ, וְקָנָה בּוֹ עֲבָדִים לְעַצְמוֹ), גַּם אוֹתָם עֲבָדִים אוֹכְלִים תְּרוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב יא) 'וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן כַּסְפּוֹ הוּא יֹאכַל בּוֹ', וְדָרְשׁוּ זֹאת חֲכָמִים כְּאִילּוּ נֶאֱמַר 'כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן', וְהַיְנוּ שֶׁהַנֶּפֶשׁ תַעֲשֶׂה קִנְיַן, כְּלוֹמַר שֶׁהָעֶבֶד הָרִאשׁוֹן יִקְנֶה עֲבָדִים נוֹסָפִים. אֲבָל אִם הָעֶבֶד הַשֵּׁנִי קָנָה לְעַצְמוֹ עֶבֶד שְׁלִישִׁי, אֵינוֹ אוֹכֵל, כֵּיוָן שֶׁנֶּאֱמַר 'כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן', וְלֹא שֶׁהַקִּנְיָן יִקְנֶה קִנְיַן.

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ שֶׁל אִיסּוּר אֲכִילַת תְּרוּמָה לְזָרִים בְּכָל יִשְׂרָאֵל, אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁם תְּרוּמָה מֵהַתּוֹרָה, דְּהַיְנוּ בִּזְמַן שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּיִשּׁוּבָהּ, כִּי אָז חִיּוּב הַתְּרוּמָה מֵהַתּוֹרָה. וּבַזְּמַן הַזֶּה נוֹהֵג אִסּוּר זֶה מִדְּרַבָּנָן בְּפֵרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְאָכַל תְּרוּמָה וְהוּא זָר, כְּגוֹן יִשְׂרָאֵל, אוֹ אֲפִילוּ כֹּהֵן אוֹ כֹּהֶנֶת שֶׁנִּתְחַלְּלוּ מִן הַכְּהוּנָה, חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, וְלָמְדוּ חִיּוּב מִיתָה זֶה מִסְּמִיכוּת הַפְּסוּקִים (ויקרא כב ט-י) 'וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ', 'וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ'.