מצוה רצה) שלא לעשות דבר שיש בו חילול השם

פרשת אמור

"ולא תחללו את שם קדשי" (ויקרא כב לב)

מצוות לא תעשה, שנמנענו מחילול השם יתברך, והוא הפך קידוש השם שנצטוינו בו, שנאמר 'ולא תחללו את שם קדשי'. ויש בעוון זה כמה חילוקים: א. כל מי שיבקשו ממנו לעבור על מצוה מן המצוות בשעת השמד, כדי להעבירו על דתו, בין מצוות קלות בין חמורות. או מי שיבקש ממנו לעבור על עבודה זרה גלוי עריות או שפיכות דמים ואפילו שלא בשעת השמד, חייב למסור נפשו, ויהרג ואל יעבור. ואם עבר ולא נהרג, חלל את השם ברבים, וחטאו עצום מאד. ב. אם יעשה האדם עבירה שאין בה תאוה והנאה, אלא יכוין להכעיס, הרי זה מחלל שם שמים. ג. איש מפורסם במעשים טובים וגמילות חסדים, שיעשה מעשה שנראה לרבים שהוא עברה, והוא מעשה שאינו ראוי לאדם חסיד כמותו שיעשנו, אף על פי שהוא מעשה המותר מצד עצמו, הרי זה חילל השם.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר 'קדשנו במצוותיך' – תרי"ג מצוות מבוארות

שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁיִּתְחַלֵּל בּוֹ שֵׁם שָׁמַיִם בֵּין בְּנֵי אָדָם

מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁנִּמְנַעְנוּ מֵחִלּוּל הַשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב לב) 'וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי', וְנִכְפַּל לָאו זֶה בְּמַה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח כא) 'וְלֹא תְחַלֵּל אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה". וְהוּא הֵפֶךְ מִמִּצְוַת קִדּוּשׁ הַשֵּׁם שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ בָּהּ (מצוה רצו). וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם ז"ל, שֶׁהֶעָווֹן הַזֶּה מְּחֻלָּק לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים: א. כָּל מִי שֶׁיְבוּקָשׁ מִמֶּנּוּ לַעֲבוֹר עַל מִצְוָה מֵהַמִּצְוֹת בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד, מִתּוֹךְ כַּוָּנָה לְהַעֲבִירוֹ עַל דָּתוֹ, בֵּין אִם בִּקְּשׁוּהוּ לַעֲבוֹר עַל מִצְוָה קַלָּה וּבֵין עַל מִצְוָה חֲמוּרָה, שֶׁחַיָּב לִמְסֹר נַפְשׁוֹ וּלְהֵהָרֵג. וְכֵן מִי שֶׁיְבוּקָשׁ מִמֶּנּוּ לַעֲבוֹר עַל עֲבוֹדָה זָרָה, גִילּוּי עֲרָיוֹת אוֹ שְׁפִיכוּת דָּמִים, וַאֲפִילוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד, חַיָּב לִמְסֹר נַפְשׁוֹ, וְיֵהָרֵג וְאַל יַעֲבוֹר. וְאִם עָבַר וְלֹא נֶהֱרַג, כְּבָר חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם בָּרַבִּים, וְחֶטְאוֹ עָצוּם מְאֹד. אָמְנָם אֵינוֹ לוֹקֶה, כֵּיוָן שֶׁהוּא אָנוּס, וְאֵין בֵּית דִּין מְחַיְּבִים מַלְקוֹת אוֹ מִיתָה אֶלָּא בְּמֵזִיד, בְּרָצוֹן, בְּעֵדִים וּבְהַתְרָאָה. ב. אִם עוֹשֶׂה הָאָדָם עֲבֵרָה שֶּׁאֵין לוֹ תַּאֲוָה וְטַעַם בָּהּ, אֶלָּא יְכַוֵּן בִּפְעֻלָּתוֹ לְהַכְעִיס, כִּבְיָכוֹל, הֲרֵי זֶה מְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם, וְיִלְקֶה. ג. אָדָם הַמְּפֻרְסָם בִּגְמִילוּת חֲסָדִים וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֵׂה שֶׁיֵּרָאֶה לָרַבִּים כְּאִילּוּ הוּא עֲבֵרָה, וְזֶהוּ מַעֲשֵׂה שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְאִישׁ חָסִיד כְּמוֹתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת זֶהוּ מַעֲשֵׂה מֻתָּר, הֲרֵי זֶה חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם. וּכְגוֹן תַּלְמִיד חָכָם מְפֻרְסָם הַנּוֹטֵל בָּשָׂר מֵהַטַּבָּח וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם מִיַּד, אוֹ שֶׁהוֹלֵךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תּוֹרָה וּבְלֹא תְּפִילִּין.

שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ יָדוּעַ, כִּי הָאָדָם נִבְרָא רַק כְּדֵי לַעֲבוֹד אֶת בּוֹרְאוֹ, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מוֹסֵר גּוּפוֹ עַל עֲבוֹדַת אֲדוֹנָיו – אֵינֶנּוּ עֶבֶד טוֹב. וַהֲרֵי בְּנֵי אָדָם יִמְסְרוּ נַפְשָׁם עַל אֲדוֹנֵיהֶם, קַל וָחֹמֶר עַל מִצְוַת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מַה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (שם) שֶׁבִּשְׁלֹשׁ הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת, שֶׁהֵם עֲבוֹדָה זָרָה, גִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, חַיָּב הָאָדָם לִמְסֹר נַפְשׁוֹ בְּכָל עִנְיַן, בֵּין בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד אוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד, בֵּין בְּפַרְהֶסְיָא וּבֵין בְּצִנְעָה, בֵּין שֶׁיִּתְכַּוֵּן הַגּוֹי לְהַעֲבִירוֹ עַל דָּתוֹ, אוֹ אֲפִילוּ אִם כַּוָּנָתוֹ לַהֲנָאַת עַצְמוֹ. וּלְגַבֵּי שְׁאָר עֲבֵרוֹת שֶׁאֵינָן מִשְּׁלֹשׁ הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת שֶׁהֻזְכְּרוּ לְעֵיל, יֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה חִילוּקִים: א. שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד, וּבְצִנְעָה, אֲפִילוּ אִם כַּוָּנַת הַגּוֹי לְהַעֲבִירוֹ עַל דָּתוֹ, יַעֲבוֹר וְאַל יַהֲרֹג. ב. שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד, בְּפַרְהֶסְיָא, כְּלוֹמַר בִּפְנֵי עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל, אִם הַגּוֹי מִתְכַּוֵין לַהֲנָאָתוֹ, יַעֲבוֹר וְאַל יֵהָרֵג, וְאִם מִתְכַּוֵין לְהַעֲבִירוֹ עַל דָּתוֹ, יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבוֹר. ג. בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד, אֲפִילוּ בְּצִנְעָה, וַאֲפִילוּ לַהֲנָאָתוֹ, וַאֲפִילוּ עַל מִצְוָה קַלָּה, יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבוֹר. וּ'מִצְוָה קַלָּה' לְעִנְיָן זֶה הִיא כְּעֵין מַה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל שֶׁזֶּהוּ אֲפִילוּ עַל צוּרַת הַנַּעֲלַיִם, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה הַיִּשְׂרָאֵל צוּרַת מִנְעָלוֹ כְּמוֹ הַגּוֹיִם הָעוֹבְדִים עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁלֹּא יִדְמֶה לִהְיוֹת עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כְּמוֹתָם. וְעִנְיָן עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁיֵּשׁ לִמְסֹר עָלָיו אֶת הַנֶּפֶשׁ, הַיְנוּ כָּל מַה שֶׁנֶּאֱסַר לָנוּ בְּכָל אִיסּוּר לֹא תַּעֲשֶׂה הַמְּיֻחָד לַעֲבוֹדָה זָרָה, וּכְגוֹן אִם חָלָה הָאָדָם, וְאָמַר לוֹ הָרוֹפֵא לִטּוֹל דַּוְקָא עָלִים שֶׁל עֵץ אֲשֵׁרָה הַמְּיֻחָד לַעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁאָסוּר לוֹ לְהִתְרַפֵּא בָּהֶם (אַךְ אִם אָמַר לוֹ שֶׁיָּבִיא עָלִים סְתָם, וְלֹא מָצָא אֶלָּא עָלִים שֶׁל עֵץ אֲשֵׁירָה, יֵשׁ מַתִּירִים לְהִתְרַפֵּא בָּהֶם, וְיֵשׁ אוֹסְרִים). וְעִנְיָן שְׁפִיכוּת דָּמִים, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִמְסֹר נַפְשׁוֹ וְלֹא לַהֲרוֹג אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל, אֵין זֶה נִלְמַד מִפָּסוּק אֶלָּא מִסְּבָרָא, וְאָמְרוּ עַל כָּךְ (סנהדרין עד.) דֶּרֶךְ מָשָׁל, מִנַּיִן לְךָ שֶׁדָּמְךָ אָדוֹם יוֹתֵר מִדָּמוֹ שֶׁל חֲבֵרְךָ, כְּלוֹמַר, שֶׁמָּא הַנֶּהֱרָג רָאוּי לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר מִּצְוֹת מֵאוֹתוֹ שֶּׁהֲרָגוֹ, וְלָכֵן לְעוֹלָם אָסוּר לָאָדָם לַהֲרוֹג אֶת חֲבֵרוֹ, וַאֲפִילוּ אִם מֵחֲמַת כֵּן יַהַרְגוּהוּ. וְעוֹד אָמְרוּ חֲזַ"ל (ירושלמי תרומות ח ד), שֶׁאֲפִילוּ הָיוּ כַּמָּה אֲלָפִים יִשְׂרְאֵלִים, וְאָמְרוּ לָהֶם גּוֹיִם תְּנוּ לָנוּ אֶחָד מִכֶּם לְהוֹרְגוֹ, וְאִם לֹא – נַהֲרֹג אֶת כֻּלְּכֶם, עַל כֻּלָּם לְהֵהָרֵג וְלֹא יִמְסְרוּ נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל. אַךְ זֶהוּ רַק כְּשֶׁאָמְרוּ לָהֶם סְתָם שֶׁיִּמְסְרוּ לָהֶם נֶפֶשׁ אַחַת, אַךְ אִם אָמְרוּ לָהֶם בְּפֵרוּשׁ שֶׁיִּמְסְרוּ לָהֶם אָדָם מְסֻיָּם וְאִם לֹא יַהַרְגוּ אֶת כֻּלָּם, מֻתָּר לְמוֹסְרוֹ. וְעִנְיָן גִילּוּי עֲרָיוֹת שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהֵהָרֵג וְלֹא לַעֲבוֹר עֲלֵיהֶם, לָמְדוּהוּ חֲזַ"ל (סנהדרין עד.) מִפָּרָשַׁת נַעֲרָה הַמְּאוֹרָסָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (דברים כב כו) 'וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר, אֵין לַנַּעֲרָה חֵטְא מָוֶת, כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה', הֲרֵי שֶׁדִּמְּתָה הַתּוֹרָה נַעֲרָה מְאוֹרָסָה לְרוֹצֵחַ, לְלַמֵּד, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁבְּאִסּוּר רְצִיחָה צָרִיךְ הָאָדָם לִמְסֹר נַפְשׁוֹ וְלֹא לַהֲרוֹג, כַּטַּעַם שֶׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל, כָּךְ לְגַבֵּי נַעֲרָה הַמְּאוֹרָסָה, שֶׁהִיא אַחַת מֵהָעֲרָיוֹת, צָרִיךְ הָאָדָם לִמְסֹר נַפְשׁוֹ וְלֹא לָבוֹא עָלֶיהָ, כִּי הַתּוֹרָה לֹא תַּמְשִׁיל מְשָׁלִים בְּחִנָּם, אֶלָּא רַק כְּדֵי לְלַמֵּד בָּזֶה אֵיזֶה עִנְיַן. וְעוֹד יֵשׁ לְחֲזַ"ל בָּזֶה סְמַךְ מִן הַקַּבָּלָה, שֶׁהִיא חוֹמַת בַּרְזֶל לְכָל דִּבְרֵיהֶם. וְהָ'עֲרָיוֹת' שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִמְסֹר נַפְשׁוֹ כְּדֵי לֹא לַעֲבוֹר עֲלֵיהֶן, הֵן אוֹתָן נָשִׁים שֶּׁאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִים בָּהֶן, וְהַיְנוּ אוֹתָן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חִיּוּב כָּרֵת אוֹ מִיתַת בֵּית דִּין, כְּמוֹ אֵשֶׁת אִישׁ וְהַנָּשִׁים הָאֲסוּרוֹת מֵחֲמַת קִרְבָה, אַךְ כָּל אִשָּׁה שֶׁקִּדּוּשִׁין תּוֹפְסִים בָּהּ, כְּגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּמַמְזֵר, אֵינָן בִּכְלָל עֲרָיוֹת לְעִנְיָן זֶה, וְאֵין אוֹמְרִים בָּהֶן יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבוֹר. וְכָתְבוּ הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁלְּעוֹלָם אֵין אוֹמְרִים 'יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבוֹר' אֶלָּא לְמִי שֶׁעוֹבֵר עֲבֵרָה בְּמַעֲשֵׂה, אֲבָל אִם מַכְרִיחִים אוֹתוֹ לְהִתְבַּטֵּל מִקִּיּוּם מִצְוָה, יַעֲבוֹר וְלֹא יַעֲשֶׂה הַמִּצְוָה, וְלֹא יֵהָרֵג. וּכְעֵין מַה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל לְגַבֵּי אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, שֶׁהָיְתָה רַשָּׁאִית לְהִנָּשֵׂא לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, כֵּיוָן שֶׁ'קַּרְקַע עוֹלָם הָיְתָה', כְּלוֹמַר, שֶׁהָאֲנָשִׁים הֵם הָעוֹשִׂים מְלַאכְתָּם בַּקַּרְקַע וְאִילוּ הַקַּרְקַע אֵינָה עוֹשָׂה כְּלוּם, וְהוּא כְּמוֹ שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, שֶׁהֲרֵי הָאִשָּׁה אֵינָהּ עוֹשָׂה דָּבָר.

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בְּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים. וְהָעוֹבֵר עַל מִצְוָה זוֹ וְחִלֵּל אֶת שֵׁם ה' בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה עָלָיו לְקַדְּשׁוֹ, עָבַר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה. וְעָווֹן חִלּוּל ה' גָּדוֹל וְחָמוּר עַד מְאֹד, עַד שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל שֶּׁאֵין כֹּחַ בִּתְשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְיִסּוּרִים לְכַפֵּר, אֶלָּא בְּמִיתָה.