מצוה תד) מצות קרבן מוסף ביום חג השבועות

פרשת פנחס

'וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים… וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַה' פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם אַיִל אֶחָד שִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה' (במדבר כח כו-כז)

מצוות עשה שנצטוו ישראל להקריב קרבן מוסף ביום חג השבועות, שהוא יום ששי בסיון, שנאמר 'וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם… והקרבתם עולה לריח ניחוח לה'…'.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר 'קדשנו במצוותיך' – תרי"ג מצוות מבוארות

מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַקְרִיב קָרְבָּן מוּסָף בְּיוֹם חַג הַשָּׁבוּעוֹת, שֶׁהוּא יוֹם הַשִּׁשִּׁי בְּסִיוָן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כח כו-כז,ל) 'וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה' בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם, וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַה' פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם אַיִל אֶחָד שִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה וְגוֹ' שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם' (מִלְּבַד הַקָּרְבָּנוֹת הַבָּאִים יַחַד עִם 'שְׁתֵּי הַלֶּחֶם', כַּמְּבֹאָר לְעֵיל (מצוה שז)).

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, כְּפִי שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה רצט), שֶׁזֶּהוּ עַל פִּי מַה שֶׁהִתְבָּאֵר לְמַעְלָה בְּעִנְיַן הַקָּרְבָּן (מצוה צה), כִּי הָאָדָם נִפְעָל לְפִי מַעֲשֵׂהוּ, כִּי מִהְיוֹתוֹ בַּעַל חֹמֶר אֵין מַחְשַׁבְתּוֹ נִדְבֶּקֶת בְּדָבָר כִּי אִם עַל יְדֵי הַמַּעֲשֶׂה, וּמִזֶּה הַשֹּׁרֶשׁ צִיוָנוּ הָאֵל בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת פְּעֻלָּה מְיוּחֶדֶת לְשֵׁם הַיּוֹם, כְּדֵי שֶׁנִּתְפַּעֵל מִתּוֹךְ כָּךְ לָתֵת אֶל לִבֵּנוּ גֹּדֶל הַיּוֹם וּקְדֻשָּׁתוֹ.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מַה שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה רצט) שֶׁהַתְּמִידִים אֵינָם מְעַכְּבִים אֶת הַמּוּסָפִים, שֶׁאַף אִם לֹא הִקְרִיבוּ תְּמִידִים יֵשׁ לְהַקְרִיב אֶת הַמּוּסָפִים. וְלֹא הַמּוּסָפִים מְעַכְּבִים זֶה אֶת זֶה, שֶׁאִם חָל יוֹם טוֹב בְּשַׁבָּת, אַף שֶׁלְּכַתְּחִלָּה יֵשׁ לְהַקְרִיב תְּחִלָּה אֶת מוּסְפֵי הַשַּׁבָּת שֶׁהֵם תְּדִירִים, אִם הִקְרִיב תְּחִלָּה אֶת מוּסְפֵי יוֹם טוֹב, כָּשֵׁר. וְכֵן הַפָּרִים וְהָאֵילִים וְהַכְּבָשִׂים שֶׁל מוּסָף אֵינָם מְעַכְּבִים זֶה אֶת זֶה, אֶלָּא גַּם כְּשֶׁאֵין אֶת כָּל הַקָּרְבָּנוֹת הַנִּצְרָכִים, מַקְרִיבִים אֶת הַקַּיָּמִים.

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, בְּזִכְרֵי כְּהוּנָה. וְאִם עָבְרוּ הַכֹּהֲנִים עַל זֶה וְלֹא הִקְרִיבוּ קָרְבָּן מוּסָף בְּמוֹעֲדוֹ, בִּטְּלוּ מִצְוַת עֲשֵׂה זוֹ, וְחֶטְאָם יִשְׂאוּ, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְקִיִּים, כִּי עַל הַכֹּהֲנִים מוּטָל חִיּוּב הַקָּרְבָּנוֹת בְּיוֹתֵר. וְיִתָּכֵן שֶׁאִם הִרְגִּישׁוּ יִשְׂרָאֵל בַּדָּבָר, גַּם עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַפֶּשַׁע, כִּי כָּל עִנְיַן הַבַּיִת הַקָּדוֹשׁ, וְכָל שֶׁכֵּן תְּמִידִים וּמוּסָפִים, עַל הַצִּיבּוּר כּוּלוֹ הוּא מוּטָל.