מצוה תו) מצות דין הפרת נדרים

פרשת מטות

"איש כי ידור נדר…" (במדבר ל ג)

מצוות עשה שנדון במי שנדר כאשר ציותה התורה, כלומר, אין חיוב להתיר את הנדר, אך המצוה היא שנדון דינים אלו על פי המבואר בפרשה. ומפורש בפסוקים שהבעל מפר את נדרי אשתו, והאב מפר את נדרי בתו, וחז"ל קיבלו שאף החכם מתיר את הנדרים. נמצא, שכאשר יתיר החכם את הנדר כראוי וכפי ציווי התורה, מתקיימת מצוות עשה זו, ואם לא יתיר כהוגן, כגון שיעשה את התרת הנדר יחיד שאינו מומחה, מלבד זה שלא הותר הנדר, גם ביטל מצוות עשה זו.

משרשי ענין הנדר, שהוא כמכניס דבר המותר בגדר האסור, וכאלו יאמר דבר פלוני שהוא מותר יהא אסור עלי כקרבן שאסר השם יתברך. וזה הענין שיש בנו כח לאסור את המותר, לפי שהתורה למדתנו בכך, שנאמר 'לאסור איסר על נפשו, לא יחל דברו'.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ולא בנשים, כי האנשים הם הכשרים להתיר נדרים, והעובר על זה והתיר את הנדר שלא כמצות התורה, אף על פי שלא חלה התרתו, ביטל מצוות עשה זו.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר 'קדשנו במצוותיך' – תרי"ג מצוות מבוארות

מִצְוַת עֲשֵׂה לָדוּן בְּעִנְיַן הֲפָרַת נְדָרִים, כְּלוֹמַר, שֶׁנָּדוּן בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל מִי שֶׁנָּדַר, כַּאֲשֶׁר תְּצַוֶּה הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ל ג) 'אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה'. וְאָמְנָם אֵין מִצְוָה לְהַתִּיר אֶת הַנֶּדֶר, אַךְ כַּאֲשֶׁר יַתִּיר הֶחָכָם הַמּוּמְחֶה אֶת הַנֶּדֶר בְּמִצְוַת הַתּוֹרָה, אוֹ שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת, וְיַעֲשׂוּ הָעִנְיָן כְּכָל אֲשֶׁר תְּצַוֶּה הַתּוֹרָה עָלָיו כַּהֹגֶן וְכַיֹשֶׁר, אָז קִיְּמוּ מִצְוַת עֲשֵׂה. אַךְ אִם הִתִּירוֹ הַנֹּדֵר שֶׁלֹּא כְּמִצְוַת הַתּוֹרָה, כְּגוֹן בִּשְׁנֵי הֶדְיוֹטוֹת אוֹ בְּיָחִיד שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הוֹעִילוּ דִּבְרֵיהֶם כְּלָל, מִכָּל מָקוֹם בִּטְּלוּ מִצְוַת עֲשֵׂה זוֹ.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, כִּי אַף שֶׁאָדָם מְחֻיָּב לְקַיֵּם אֶת מוֹצָא שְׂפָתָיו בֵּין בִּשְׁבוּעָה וּבֵין בְּנֶדֶר (מצוות ל, רכז, תז, תקעה), הָיָה מֵחַסְדֵי הָאֵל עָלֵינוּ, בְּדַעְתּוֹ חֻלְשַׁת בִּנְיָן גּוּפֵנוּ וּמִעוּט דַּעְתֵּנוּ וְהַתְמָדַת שִׁנּוּי רְצוֹנֵנוּ, לָתֵת לָנוּ עֵצָה לָצֵאת מִמַּאֲסָר הַשְּׁבוּעָה אוֹ הַנֶּדֶר בְּכָל עֵת שֶׁאֶפְשָׁר לָנוּ לִתְלוֹת בְּעִנְיַן הַשְּׁבוּעָה טַעֲנַת אֹנֶס אוֹ שְׁגָגָה. וְאוּלָם לֹא הִרְשָׁנוּ לָצֵאת מִמֶּנּוּ בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ, אֶלָּא רַק בְּתַחְבּוּלָה וּבַעֲצַת חָכָם, וּכְפִי שֶׁיְּבֹאַר.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, שֶׁכָּךְ הִיא דֶּרֶךְ הַתָּרַת הַנֶּדֶר, שֶׁיָּבוֹא הָאָדָם לִפְנֵי אִישׁ חָכָם וְנָבוֹן בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה, וְיִתְוַדֶּה אֵלָיו כִּי מֵחֶסְרוֹן יְדִיעָתוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ בְּשָׁעָה שֶּׁנִּשְׁבַּע דָּבָר שֶׁיָּדַע אַחַר כָּךְ, הוּא רוֹצֶה לְבַטֵּל מַה שֶּׁנִּשְׁבַּע עָלָיו, וְכִי הוּא מַכִּיר כִּי מִיעוּט דַּעְתּוֹ וְחֶסְרוֹנוֹ, שֶׁלֹּא חָשַׁב מִתְּחִלָּה עַל כָּל הַתּוֹצָאוֹת שֶׁיִּהְיוּ מֵחֲמַת דְּבָרָיו, גּוֹרֵם לוֹ לִרְצוֹת בְּבִטּוּל הַשְּׁבוּעָה אוֹ הַנֶּדֶר. וְאַחַר הוֹדָאַת פִּיו עַל זֶה, וְיַכִּיר הַחָכָם וְיִרְאֶה כִּי יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו, שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ לוֹ דָּבָר שֶׁאִלּוּ הִסְכִּים עָלָיו בְּשָׁעָה שֶּׁנִּשְׁבַּע לֹא הָיָה נִשְׁבַּע, וְעַל כֵּן הוּא מִתְחָרֵט, יְקַבֵּל וִדּוּיוֹ וְיַתִּירֶנּוּ מִשְּׁבוּעָתוֹ. אֲבָל אִם יֹאמַר הַתִּירוּנִי מִשְּׁבוּעָתִי בְּלֹא טַעֲנָה, אֵין כֹּחַ בְּאָדָם לְהַתִּירוֹ. וּמֵחֲמָת כֵּן אָמְרוּ חֲזַ"ל (נדרים סד.) שֶּׁאֵין פּוֹתְחִין בְּדָבָר 'נוֹלָד' שֶׁאֵינוֹ מָצוּי לִקְרוֹת. וְכֵן נִתַּן לְהַתִּיר אֶת הַנֶּדֶר עַל יְדֵי חֲרָטָה, וְדַוְקָא בְּחֲרָטָה מֵעִיקָּרָא, כְּלוֹמַר, שֶּׁאוֹמֵר שֶׁמִּתּוֹךְ הַכַּעַס נָדַר, וְאַחַר שֶׁנִּתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ תּוֹהֵא בְּנִדְרוֹ לְגַמְרֵי וְאֵינוֹ רוֹצֶה בּוֹ כְּלָל, אֲבָל אִם נִתְחָרֵט עַכְשָׁיו מֵחֲמַת עִנְיַן שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ לְאַחַר שֶׁנָּדַר, וְחָפֵץ הוּא בְּנִדְרוֹ עַד עַכְשָׁיו, זוֹ אֵינָהּ חֲרָטָה וְאֵין פּוֹתְחִים בָּהּ כְּלָל. וְהֶתֵּר נְדָרִים הוּא עַל יְדֵי יָחִיד מֻמְחֶה, אוֹ עַל יְדֵי שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת. וְהַנּוֹדֵר, וְחָזַר בּוֹ תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר, מוֹעִילָה חֲזָרָתוֹ וְהַנֶּדֶר בָּטֵל מֵאֵלָיו. וּכְשֶׁבָּאִים לְפָרֵשׁ אֶת כַּוָּנַת הַנּוֹדֵר בְּנִדְרוֹ, הוֹלְכִים לְפִי לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, וּבְאוֹתָהּ שָׂפָה, וּבְאוֹתוֹ זְמַן שֶׁנָּדַר.

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ שֶׁל הַתָּרַת נְדָרִים בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בְּאֲנָשִׁים אֲבָל לֹא בְּנָשִׁים, שֶׁאֵינָן מַתִּירוֹת נְדָרִים. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה, וְהִתִּיר אֶת הַנֶּדֶר שֶׁלֹּא כְּמִצְוַת הַתּוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת לֹא הוֹעִילָה הַתָּרָתוֹ, בִּטֵל מִצְוַת עֲשֵׂה זוֹ.