מצוה תקמא) מצות הקמת משא לישראל
פרשת כי תצא
"הקם תקים עמו" (דברים כב ד)
מצוות עשה, שנצטוינו לעזור את אחינו כשיהיו צריכים לתת המשא על הבהמה, או על האיש, ואין מי שיעזרם על הדבר, ועל זה נאמר 'הקם תקים עמו', וזה יקראו חז"ל 'טעינה'. ואמרו חז"ל שמותר ליטול שכר על הטעינה, אבל אסור ליטול שכר על הפריקה, כלומר שחייב האדם לעזור את אחיו לפרוק המשא מעליו או מעל בהמתו, בחנם.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר 'קדשנו במצוותיך' – תרי"ג מצוות מבוארות
מִצְוַת עֲשֵׂה לַעְזוֹר לְאַחֵינוּ כְּשֶׁיִּהְיוּ צְרִיכִים לָתֵת הַמַּשָּׂא עַל הַבְּהֵמָה אוֹ עַל הָאִישׁ, וְאֵין מִי שֶׁיַּעַזְרֵם בַּדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב ד) 'הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ', וְזֶהוּ שֶׁיִּקְרְאוּ חֲזַ"ל 'טְעִינָה'. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל (ב"מ לב.) שֶׁאַף שֶׁיֵּשׁ מִצְוָה לִטְעוֹן, אֵינוֹ חַיָּב לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּחִנָּם, אֶלָּא רַשַּׁאי לִטּוֹל שָׂכָר עַל הַטְּעִינָה (אַךְ מִכָּל מָקוֹם בְּשָׂכָר חַיָּב הוּא לִטְעוֹן, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּט לְגַמְרֵי מִלַּעֲזֹר לוֹ), אֲבָל עַל הַפְּרִיקָה, כְּלוֹמַר לַעְזוֹר לְאָחִיו לִפְרֹק הַמַּשָּׂא מֵעָלָיו אוֹ מֵעַל בְּהֶמְתּוֹ (מצוה פ), הַחִיּוּב הַזֶּה מוּטָל עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹתוֹ בְּחִנָּם.
מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, מַה שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה פ) לְלַמֵּד אֶת נַפְשֵׁנוּ בְּמִדַּת הַחֶמְלָה, שֶׁהִיא מִדָּה מְשֻׁבַּחַת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁחוֹבָה עָלֵינוּ לַחְמֹל עַל הָאִישׁ הַמִּצְטַעֵר בְּגוּפוֹ, אֶלָּא אֲפִילוּ הַמִּצְטַעֵר בַּאֲבֵדַת מָמוֹנוֹ – מִצְוָה עָלֵינוּ לַחְמֹל עָלָיו וּלְהַצִּילוֹ.
מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מַה שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה פ), שֶׁאִם יִשְׂרָאֵל מַנְהִיג אֶת בְּהֶמְתּוֹ, גַּם אִם הַמַּשָּׂא הוּא שֶׁל גּוֹי, צָרִיךְ לְסַיֵּעַ לוֹ. אַךְ אִם גּוֹי מַנְהִיג אֶת בְּהֶמְתּוֹ, אַף אִם הַמַּשָּׂא הוּא שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֵינוֹ חַיָּב לְסַיֵּעַ לוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הַיִּשְׂרָאֵל עַצְמוֹ נִמְצָא שָׁם. וְהַפּוֹגֵשׁ בַּדֶּרֶךְ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם הַצְּרִיכִים לְעֶזְרָתוֹ, אֶחָד אוֹהֲבוֹ וְאֶחָד שׂוֹנְאוֹ, מִצְוָה עָלָיו לְסַיֵּעַ לְשׂוֹנְאוֹ כְּדֵי לָכֹף אֶת יִצְרוֹ, וַאֲפִילוּ אִם הָאוֹהֵב הָיָה צָרִיךְ עֶזְרָה בִּפְרִיקַת הַמַּשָּׂא (מצוה פ), שֶׁיֵּשׁ בְּכָךְ צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים, וְהַשּׂוֹנֵא צָרִיךְ עֶזְרָה בִּטְעִינַת הַמַּשָּׂא, שֶּׁאֵין בָּהּ צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים, עָלָיו לְהַקְדִּים אֶת הַשּׂוֹנֵא. אָמְנָם, דִּין זֶה שֶׁיֵּשׁ לְהַקְדִּים אֶת הַשּׂוֹנֵא אֵינוֹ כְּשֶׁשּׂוֹנֵא אוֹתוֹ מֵחֲמַת עֲבֵרָה שֶׁעָבַר, שֶׁאָז אֵין מִצְוָה לְהַקְדִּימוֹ, אֶלָּא בְּמִי שֶּׁאֵין לִבּוֹ שָׁלֵם עִמּוֹ, שֶׁאָז יֵשׁ מִצְוָה לָכֹף אֶת יִצְרוֹ וּלְהַקְדִּימוֹ. וּפֵרוּשׁ 'כִּי תִרְאֶה', שִׁעֲרוּ חֲכָמִים שֶׁשִּׁיעוּר רְאִיַּת הָעַיִן הוּא מִמֶּרְחָק שֶׁל רִיס, וְהַיְנוּ מָאתַיִם שִׁשִּׁים וְשֶׁבַע אַמּוֹת בְּקֵרוּב. אֲבָל אִם הָיָה רָחוֹק יוֹתֵר מִשִּׁיעוּר זֶה, אֵינוֹ חַיָּב לְהַטּוֹת דַּרְכּוֹ אֵלָיו. וְהָעוֹשֶׂה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין לַעְזוֹר אַף לְמִי שֶּׁנִּמְצָא בְּמֶרְחַק גָּדוֹל יוֹתֵר, תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה. וְאִם הָיָה זָקֵן אוֹ נִכְבָּד וְאֵינָה לְפִי כְּבוֹדוֹ, הַכֹּל נִדּוֹן לְפִי מַה שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה אִם הָיָה זֶה חֲמוֹר שֶׁלּוֹ.
וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בְּאֲנָשִׁים וְנָשִׁים. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה, וְלֹא סִיֵּעַ לַחֲבֵרוֹ בַּדֶּרֶךְ, בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה זוֹ (וּבְדִבְרֵי הָרַמְבַּ"ם (רוצח, יג ב) מְבֹאָר שֶׁגַּם עָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה הָאֲמוּרָה לְעֵיל (מצוה תקמ)), וּמַרְאֵה בְּעַצְמוֹ מִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת, שֶׁהִיא מִדָּה מְכֹעֶרֶת, וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְרַחֵם עַל אֲחֵרִים, אֵין מְרַחֲמִים עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם, שֶּׁאֵין גּוּפוֹ רָאוּי לְקַבֵּל הָרַחְמָנוּת.
